הלכות נדרים פרק ד
א) נדרי אונסין, ונדרי שגגות, ונדרי הבאי -- הרי אלו מותרין, כדרך שביארנו בשבועות. הרי שהדירוהו האונסין והמוכסין ואמרו לו, נדור לנו שהבשר אסור עליך אם יש עימך דבר שחייב במכס, ונדר ואמר הרי הבשר והפת והיין אסורין עליי -- הרי זה מותר בכל, ואף על פי שהוסיף על מה שביקשו ממנו; וכן אם ביקשו ממנו שיידור שלא תיהנה אשתו לו, ונדר שלא תיהנה לו אשתו ובניו ואחיו -- כולן מותרין. וכן כל כיוצא בזה.
ב) ובכל הנדרים האלו, צריך שיתכוון בליבו לדבר המותר, כגון שישים בליבו שיהיו אסורין עליו אותו היום בלבד, או אותה שעה, וכיוצא בזה; וסומך על דברים שבליבו, הואיל והוא אנוס ואינו יכול להוציא בשפתיו, ונמצא בשעה שיידור להן אין פיו וליבו שווין, כמו שביארנו בשבועות.
ג) וכן נדרי זירוזין, מותרין. כיצד, כגון שהדיר חברו שיאכל אצלו, ונדר זה שלא יאכל מפני שאינו רוצה להטריח עליו -- בין אכל בין לא אכל, שניהן פטורין. וכן המוכר שנדר שלא ימכור חפץ זה אלא בסלע, והלוקח נדר שלא ייקחנו אלא בשקל, ורצו בשלושה דינרין -- שניהן פטורין. וכן כל כיוצא בזה, לפי שכל אחד מהן לא גמר בליבו ולא נדר אלא כדי לזרז את חברו, ולא גמר בליבו.
ד) ומניין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרין, שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מנת לבטלן -- תלמוד לומר "לא יחל דברו" (דברים ל,ג), לא יעשה דבריו חולין.
ה) מי שנדר, וניחם על נדרו -- הרי זה נשאל לחכם, ומתירו. ודין היתר נדרים, כדין היתר שבועות -- שאין מתיר אלא חכם מובהק, או שלושה הדיוטות במקום שאין חכם, ובלשון שמתירין השבועה, מתירין הנדר; וכן שאר העניינות שפירשנו בשבועות, כולן בנדרים כדרך שהן בשבועות. [ו] ואין מתירין הנדר עד שיחול, כשבועה.
ו) [ז] וכשם שנשאלין על נדרי האיסר ומתירין אותו, כך נשאלין על נדרי הקדש ומתירין אותו -- בין נדרי קודשי בדק הבית, בין קודשי מזבח; ואין נשאלין על התמורה. [ח] וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר, כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
ז) [ט] מי שנדר, ושמע חברו ואמר ואני, ושמע שלישי ואמר ואני, ונשאל הראשון על נדרו והותר -- הותרו כולן; נשאל האחרון והותר -- האחרון מותר, וכולן אסורין; נשאל השני והותר -- השני ושל אחריו מותרין, והראשון אסור.
ח) [י] וכן המתפיס דברים הרבה בנדר, כגון שנדר על הפת והתפיס הבשר, ונשאל על הפת והותר בה -- הותר בבשר; נשאל על הבשר והותר בו, לא הותר בפת.
ט) [יא] הנשבע או הנודר שאיני נהנה לכולכם, ונשאל על נדרו או על שבועתו על אחד מהם, והתירו -- הותרו כולם: שהנדר שהותר מכללו, הותר כולו. אמר שאיני נהנה לזה ולזה ולזה, הותר הראשון -- הותרו כולם; הותר אחרון -- האחרון מותר, וכולם אסורין. שאיני נהנה לזה לזה לזה, צריכין פתח לכל אחד ואחד. וכן כל כיוצא בזה.
י) [יב] נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, או שנדר ואין ידוע באי זה מהן נדר -- פתח אחד לכולן.
יא) [יג] הנודר מאנשי העיר, ונשאל לחכם שבעיר, או שנדר מישראל, והרי הוא נשאל לחכם שבישראל -- הרי נדרו מותר.
יב) [יד] האומר פירות אלו אסורין עליי היום, אם אלך למחר למקום פלוני -- הרי זה אסור לאכול אותן היום: גזירה, שמא ילך למחר לאותו מקום. ואם עבר ואכלן היום והלך למחר, לוקה; ואם לא הלך, אינו לוקה.
יג) [טו] אמר הרי הן אסורין עליי למחר, אם אלך היום למקום פלוני -- הרי זה מותר לילך היום לאותו המקום, וייאסרו עליו אותן הפירות למחר. וכן כל כיוצא בזה, מפני שאדם זהיר בדבר האסור שלא לעשותו, ואינו זהיר בתנאי שגורם לאסור דבר המותר.
יד) [טז] הנודר לצום עשרה ימים, באי זה יום שירצה, והיה מתענה ביום אחד מהן, והוצרך לדבר מצוה, או מפני כבוד אדם גדול -- הרי זה אוכל, ופורע יום אחר: שהרי לא קבע הימים בתחילת הנדר.
טו) נדר שיצום היום, ושכח ואכל -- משלים לצום; נדר שיצום יום אחד או שניים, וכשהתחיל לצום שכח ואכל -- אבד תעניתו, וחייב לצום יום אחר.