מצוות עשה
מצוה ראשונה ממצוות עשה, לידע שיש שם אלוה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).
לייחדו, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד).
לאוהבו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה).
ליראה ממנו, שנאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ).
להתפלל, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה); עבודה זו תפילה.
לדובקה בו, שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ).
להישבע בשמו, שנאמר "ובשמו, תישבע" (דברים ו,יג; דברים י,כ).
להידמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח,ט).
לקדש את שמו, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב).
לקרות קרית שמע פעמיים בכל יום, שנאמר "ודיברת בם... בשוכבך ובקומך" (דברים ו,ז).
ללמוד תורה וללמדה, שנאמר "ושיננתם לבניך" (דברים ו,ז).
לקשור תפילין בראש, שנאמר "והיו לטוטפות, בין עיניך" (דברים ו,ח).
לקשור תפילין ביד, שנאמר "וקשרתם לאות, על ידך" (דברים ו,ח).
לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית" (במדבר טו,לח).
לקבוע מזוזה, שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו,ט; דברים יא,כ).
להקהיל את העם לשמוע את התורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (דברים לא,יב).
לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט).
לכתוב המלך ספר שני לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, כדי שיהיה לו שתי תורות, שנאמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז,יח).
לברך אחר המזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת -- ובירכת את ה' אלוהיך" (דברים ח,י).
לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי מקדש" (שמות כה,ח).
ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב).
לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב).
להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג).
לקדש הכוהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרון ובניו" (שמות ל,יט).
לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז,כא).
לברך כוהנים את ישראל, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג).
להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השולחן לחם פנים" (שמות כה,ל).
להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים" (שמות ל,ז).
להבעיר אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו,ו).
להרים את הדשן מעל המזבח, שנאמר "והרים את הדשן" (ויקרא ו,ג).
לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב; וכול, טמא לנפש" (במדבר ה,ב).
לחלוק כבוד לזרעו של אהרון ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקידשתו" (ויקרא כא,ח).
להלביש הכוהנים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קודש" (שמות כח,ב).
לשאת את הארון על הכתף כשנושאים אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (במדבר ז,ט).
למשוח כוהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קודש" (שמות ל,לא).
להיות הכוהנים עובדים במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדים כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי" (דברים יח,ו) "לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ח).
להיות הכוהנים מיטמאים לקרוביהן ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר "לה, ייטמא" (ויקרא כא,ג).
להיות כוהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג).
להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג).
להקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו" (ויקרא ו,יג).
להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת -- שני כבשים" (במדבר כח,ט).
להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא).
להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אישה לה'" (ויקרא כג,לו).
להקריב מנחת העומר ממוחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (ויקרא כג,י).
להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הביכורים" (במדבר כח,כו).
להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה" (ויקרא כג,יז) "והקרבתם על הלחם" (ויקרא כג,יח).
להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחודש השביעי באחד לחודש" (במדבר כט,א).
להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחודש השביעי" (במדבר כט,ז).
לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר "בזאת יבוא אהרון, אל הקודש: בפר בן בקר" (ויקרא טז,ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.
להוסיף קרבן ביום חג הסוכות, שנאמר "והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח" (במדבר כט,יג).
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר "ביום, השמיני" (במדבר כט,לה).
לחוג ברגלים, שנאמר "שלוש רגלים, תחוג לי" (שמות כג,יד).
להיראות ברגלים, שנאמר "שלוש פעמים, בשנה -- ייראה, כל זכורך" (שמות כג,יז; שמות לד,כג; דברים טז,טז).
לשמוח ברגלים, שנאמר "ושמחת, בחגך" (דברים טז,יד).
לשחוט כבש הפסח, שנאמר "ושחטו אותו, כול קהל" (שמות יב,ו).
לאכול בשר פסח צלי בלילי חמישה עשר בניסן, שנאמר "ואכלו את הבשר" (שמות יב,ח).
לעשות פסח שני, שנאמר "בחודש השני בארבעה עשר" (במדבר ט,יא).
לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר "על מצות ומרורים, יאכלוהו" (במדבר ט,יא).
לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר "ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י,י).
להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר "מיום השמיני, והלאה" (ויקרא כב,כז).
להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר "תמים יהיה לרצון" (ויקרא כב,כא).
למלוח כל קרבן, שנאמר "על כל קרבנך, תקריב מלח" (ויקרא ב,יג).
מעשה העולה, שנאמר "אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג).
מעשה חטאת, שנאמר "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו,יח).
מעשה האשם, שנאמר "זאת תורת, האשם" (ויקרא ז,א).
מעשה זבח השלמים, שנאמר "וזאת תורת, זבח השלמים" (ויקרא ז,יא).
מעשה המנחה, שנאמר "ונפש, כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב,א).
להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר "ואם כל עדת ישראל, ישגו" (ויקרא ד,יג).
להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר "ונפש כי תחטא" (ויקרא ה,א).
להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר "ולא ידע ואשם... והביא את אשמו" (ראה ויקרא ה,יז-יח); וזהו נקרא אשם תלוי.
להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע, מביא קרבן אשם; וזהו הנקרא אשם ודאי.
להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר "אם לא תגיע ידו" (ויקרא ה,ז), "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה,יא).
להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר "והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה,ז).
להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וכי יטהר הזב" (ויקרא טו,יג).
להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח).
להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וביום השמיני ייקח" (ויקרא יד,י).
להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ובמלאות ימי טוהרה" (ויקרא יב,ו).
לעשר הבהמה, שנאמר "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז,לב).
לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר "כל הבכור אשר ייוולד" (דברים טו,יט).
לפדות בכור אדם, שנאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו).
לפדות פטר חמור, שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד,כ).
לערוף פטר חמור, שנאמר "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).
להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר "ובאת שמה" (דברים יב,ה), "והבאתם שמה" (דברים יב,ו).
להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).
להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.
לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים, שנאמר "רק בכל אוות נפשך תזבח" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.
להיות התמורה קודש, שנאמר "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).
לאכול שיירי מנחות, שנאמר "והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו" (ויקרא ו,ט).
לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט,לג).
לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא" (ויקרא ז,יט).
לשרוף הנותר, שנאמר "והנותר, מבשר הזבח -- ביום, השלישי, באש, יישרף" (ויקרא ז,יז).
לגדל הנזיר שיערו, שנאמר "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה).
לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו,ט).
לקיים אדם כל מה שיוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר "מוצא שפתיך, תשמור ועשית" (דברים כג,כד).
לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בתורה.
להיות כל הנוגע בנבילה טמא, שנאמר "וכי ימות מן הבהמה" (ויקרא יא,לט).
להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא,כט).
להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר ייאכל" (ויקרא יא,לד).
להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.
להיות היולדת טמאה כנידה.
להיות המצורע טמא ומטמא.
להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.
להיות בית מנוגע מטמא.
להיות הזב מטמא.
להיות שכבת זרע מטמאה.
להיות הזבה מטמאה.
להיות המת מטמא.
להיות מי נידה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין לאדם טמא מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טמאין אלו, רוב משפטי כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.
להיות הטהרה מכל הטומאות בטבילה במי מקוה, שנאמר "ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טו,טז); למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.
להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר "זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ב).
להיות המצורע מגלח את כל שיערו, שנאמר "והיה ביום השביעי יגלח את כל שיערו" (ויקרא יד,ט).
להיות המצורע ידוע לכול בדברים האמורים בו, "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא" (ויקרא יג,מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.
לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר "והייתה לעדת בני ישראל" (במדבר יט,ט).
להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר "איש, כי יפליא נדר" (ויקרא כז,ב).
להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר "והעמיד את הבהמה" (ויקרא כז,יא).
להיות מעריך ביתו נותן כערך הכוהן, שנאמר "והעריכו הכוהן" (ויקרא כז,יד).
להיות מקדיש שדהו נותן כערך הקצוב בפרשה, שנאמר "והיה ערכך, כפי זרעו" (ראה ויקרא כז,טז).
לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר "ואת אשר חטא מן הקודש ישלם" (ויקרא ה,טז).
להיות נטע רבעי קודש, שנאמר "יהיה, כל פרייו -- קודש הילולים" (ויקרא יט,כד).
להניח פיאה.
להניח לקט.
להניח עומר השכחה.
להניח עוללות בכרם.
להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר "לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט,י; ויקרא כג,כב); וזהו מצות עשה שלהם.
להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו).
להפריש תרומה גדולה לכוהן, שנאמר "ראשית דגנך... תיתן לו" (דברים יח,ד).
להפריש מעשר דגן ללויים, שנאמר "כל מעשר הארץ..." (ויקרא כז,ל).
להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר "עשר תעשר" (דברים יד,כב); מפי השמועה למדו שהוא מעשר שני.
להיות הלויים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכוהנים, שנאמר "ואל הלויים תדבר" (במדבר יח,כו).
להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר "מקצה שלוש שנים, תוציא את כל מעשר תבואתך" (דברים יד,כח).
להודות וידוי מעשר, שנאמר "ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש" (דברים כו,יג).
לקרות על הביכורים, שנאמר "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,ה).
להפריש חלה לכוהן, שנאמר "ראשית, עריסותיכם -- חלה, תרימו תרומה" (במדבר טו,כ).
להשמיט קרקע, שנאמר "והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג,יא).
לשבות מעבודת הארץ, שנאמר "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא).
לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר "וקידשתם, את שנת החמישים שנה" (ויקרא כה,י).
לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה,ט).
ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" (ויקרא כה,כד).
להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר "ואיש, כי ימכור בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה,כט).
למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר "וספרת לך, שבע..." (ויקרא כה,ח).
להשמיט כספים בשביעית, שנאמר "שמוט כל בעל משה ידו" (דברים טו,ב).
לנגוש לנוכרי, שנאמר "את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך את אחיך, תשמט ידך" (דברים טו,ג).
ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר "ונתן, לכוהן, הזרוע" (דברים יח,ג).
ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר "וראשית גז צאנך -- תיתן לו" (דברים יח,ד).
לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר "אך כל חרם אשר יחרים" (ויקרא כז,כח).
לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם, שנאמר "וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב,כא).
לכסות דם חיה ועוף, שנאמר "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" (ויקרא יז,יג).
לשלח אם ציפור מן הקן, שנאמר "שלח תשלח את האם" (דברים כב,ז).
לבדוק בסימני בהמה, שנאמר "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב).
לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר "כל ציפור" (דברים יד,יא).
לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר "אשר לו כרעיים" (ויקרא יא,כא).
לבדוק בסימני דגים, שנאמר "את זה, תאכלו, מכול, אשר במים" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).
לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב).
לשבות בשבת, שנאמר "וביום השביעי תשבות" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).
לקדש שבת, שנאמר "זכור את יום השבת, לקדשו" (שמות כ,ז).
לבער חמץ, שנאמר "ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב,טו).
לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר "והגדת לבנך, ביום ההוא" (שמות יג,ח).
לאכול מצה בליל זה, שנאמר "בערב, תאכלו, מצות" (שמות יב,יח).
לשבות בראשון של פסח, שנאמר "וביום הראשון, מקרא קודש" (שמות יב,טז).
לשבות בשביעי בו, שנאמר "וביום השביעי, מקרא קודש" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).
לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר "וספרתם לכם, ממוחרת השבת" (ויקרא כג,טו).
לשבות ביום החמישים, שנאמר "וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש" (ויקרא כג,כא).
לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר "באחד לחודש, יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג,כד).
להתענות בעשירי בו, שנאמר "ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).
לשבות ביום הצום, שנאמר "שבת שבתון" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).
לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר "ביום הראשון, מקרא קודש" (ויקרא כג,לה).
לשבות בשמיני של חג, שנאמר "וביום השמיני מקרא קודש" (ראה ויקרא כג,לו).
לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב).
ליטול לולב, שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים" (ויקרא כג,מ).
לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).
ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר "זה ייתנו, כל העובר על הפקודים" (שמות ל,יג).
לשמוע מכל נביא שיהא בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).
למנות מלך, שנאמר "שום ותשים עליך מלך" (דברים יז,טו).
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר "ועל המשפט אשר יאמרו לך -- תעשה" (דברים יז,יא).
לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר "אחרי רבים -- להטות" (שמות כג,ב).
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).
להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).
להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר "והוא עד, או ראה או ידע" (ויקרא ה,א).
לחקור העדים הרבה, שנאמר "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו).
לעשות לעדים זוממין כמו שזממו לעשות, שנאמר "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).
לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).
להכין שש ערי מקלט, שנאמר "תכין לך, הדרך, ושילשת" (דברים יט,ג).
לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר "ונתנו ללויים... ערים" (במדבר לה,ב).
לעשות מעקה, שנאמר "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח).
לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר "אבד תאבדון..." (דברים יב,ב).
להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה" (דברים יג,יז).
לאבד שבעה עממים בארץ ישראל, שנאמר "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).
להכרית זרעו של עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).
לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).
למשוח כוהן למלחמה, שנאמר "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן, ודיבר אל העם" (דברים כ,ב).
להתקין יד במחנה, שנאמר "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).
להתקין יתד, שנאמר "ויתד תהיה לך, על אזנך" (דברים כג,יד).
להשיב את הגזל, שנאמר "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).
ליתן צדקה, שנאמר "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).
להעניק לעבד עברי, שנאמר "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.
להלוות לעני, שנאמר "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).
להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.
להשיב המשכון לבעליו, שנאמר "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד,יג).
ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד,טו).
להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר "כי תבוא בכרם ריעך" (דברים כג,כה), "כי תבוא בקמת ריעך" (דברים כג,כו).
לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).
להקים המשא על הבהמה, שנאמר "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד).
להשיב האבידה, שנאמר "השב תשיבם, לאחיך" (דברים כב,א).
להוכיח החוטא, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).
לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט,יח).
לאהוב את הגר, שנאמר "ואהבתם, את הגר" (דברים י,יט).
לצדק המאזניים עם המשקלות, שנאמר "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט,לו).
לכבד החכמים, שנאמר "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט,לב).
לכבד אב ואם, שנאמר "כבד את אביך, ואת אימך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו).
ליראה מאב ואם, שנאמר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג).
לפרות ולרבות, שנאמר "פרו ורבו" (בראשית ט,ז).
לבעול בקידושין, שנאמר "כי ייקח איש, אישה; ובא אליה" (דברים כב,יג; וראה דברים כד,א).
לשמח חתן את אשתו שנה אחת, שנאמר "נקי יהיה לביתו, שנה אחת..." (דברים כד,ה).
למול את הבן, שנאמר "וביום, השמיני, יימול, בשר עורלתו" (ויקרא יב,ג).
לייבם אשת אח, שנאמר "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).
לחלוץ ליבם, שנאמר "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה,ט).
לישא אונס את אנוסתו, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט).
לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר "ולו תהיה לאישה, לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב,יט).
לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר "וכי יפתה" (שמות כב,טו).
לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא).
לגרש בשטר, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג).
לעשות לסוטה כתורה, שנאמר "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).
להלקות הרשעים, שנאמר "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).
להגלות רוצח בשגגה, שנאמר "וישב בה, עד מות הכוהן" (במדבר לה,כה).
להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).
להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).
להיות בית דין שורפין באש, שנאמר "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).
להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).
לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).
לקבור הנהרג ביומו, שנאמר "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).
לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).
לייעד אמה עברייה, שנאמר "אשר לו יעדה" (שמות כא,ח), "ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ט).
לפדות אמה עברייה, שנאמר "והפדה" (שמות כא,ח).
לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).
להיות החובל משלם ממון, שנאמר "וכי יריבון אנשים -- והכה איש" (שמות כא,יח).
לדון בנזקי בהמה, שנאמר "וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה).
לדון בנזקי הבור, שנאמר "כי יפתח איש בור" (שמות כא,לג).
לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר "וכי יגנוב" (ראה שמות כא,לז), "אם במחתרת" (שמות כב,א), "וגונב איש ומכרו" (שמות כא,טז).
לדון בנזקי הבער, שנאמר "כי יבער איש, שדה או כרם" (שמות כב,ד).
לדון בנזקי האש, שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים" (שמות כב,ה).
לדון בדין שומר חינם, שנאמר "כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים" (שמות כב,ו).
לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" (שמות כב,ט).
לדון בדין השואל, שנאמר "וכי ישאל איש מעם ריעהו" (שמות כב,יג).
לדון בדין מקח וממכר, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (ויקרא כה,יד).
לדון בדין טוען ונטען, שנאמר "על כל דבר פשע" (שמות כב,ח).
להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב).
לדון בדיני נחלות, שנאמר "איש כי ימות, ובן אין לו" (במדבר כז,ח), "והייתה לבני ישראל" (במדבר כז,יא).