הלכות כלאיים פרק א
בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג).
תהי ידך, לעוזרני: כי פיקודיך, בחרתי (תהילים קיט,קעג).
הלכותיו שבע, זה הוא סידורן: הלכות כלאיים, הלכות מתנות עניים, הלכות תרומות, הלכות מעשרות, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, הלכות שמיטה ויובל.
הלכות כלאיים. יש בכללן חמש מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן: (א) שלא לזרוע זרעים כלאיים; (ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם; (ג) שלא להרביע בהמה כלאיים; (ד) שלא לעשות מלאכה בכלאי בהמה כאחד; (ה) שלא ללבוש כלאיים.
הלכות מתנות עניים. יש בכללן שלוש עשרה מצוות -- שבע מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להניח פיאה; (ב) שלא יכלה הפיאה; (ג) להניח לקט; (ד) שלא ילקט הלקט; (ה) לעזוב עוללות הכרם; (ו) שלא יעולל הכרם; (ז) לעזוב פרט הכרם; (ח) שלא ילקט פרט הכרם; (ט) להניח השכחה; (י) שלא ישוב לקחת השכחה; (יא) להפריש מעשר לעניים; (יב) ליתן צדקה כמיסת יד; (יג) שלא יאמץ לבבו על העני.
הלכות תרומות. יש בכללן שמונה מצוות -- שתיים מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש תרומה גדולה; (ב) להפריש תרומת מעשר; (ג) שלא יקדים תרומות ומעשות זה לזה, אלא יפריש על הסדר; (ד) שלא יאכל זר תרומה; (ה) שלא יאכל אפילו תושב כוהן או שכירו תרומה; (ו) שלא יאכל ערל תרומה; (ז) שלא יאכל כוהן טמא תרומה; (ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.
הלכות מעשרות. יש בכללן מצות עשה אחת -- והיא להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה, וליתנו ללויים.
הלכות מעשר שני ונטע רבעי. יש בכללן תשע מצוות -- שלוש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש מעשר שני; (ב) שלא להוציא דמיו בשאר צורכי האדם, חוץ מאכילה ושתייה וסיכה; (ג) שלא לאוכלו בטומאה; (ד) שלא לאוכלו באנינות; (ה) שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים; (ו) שלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלים; (ז) שלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלים; (ח) להיות נטע רבעי כולו קודש, ודינו להיאכל לבעליו בירושלים כמעשר שני לכל דבר; (ט) להתוודות וידוי המעשר.
הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין. יש בכללן תשע מצוות -- שמונה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להפריש ביכורים ולהעלותן למקדש; (ב) שלא יאכל הכוהן ביכורים חוץ לירושלים; (ג) לקרות עליהן; (ד) להפריש חלה לכוהן; (ה) לתת זרוע ולחיים וקיבה לכוהן; (ו) ליתן לו ראשית הגז; (ז) לפדות בכור הבן וליתן פדיונו לכוהן; (ח) לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכוהן; (ט) לערוף פטר חמור, אם לא רצה לפדותו.
הלכות שמיטה ויובל. יש בכללן שתיים ועשרים מצוות -- תשע מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית; (ב) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו; (ג) שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו; (ד) שלא יקצור הספיח כנגד הקוצרים; (ה) שלא יבצור הנזירים כנגד הבוצרים; (ו) שישמיט מה שתוציא הארץ; (ז) שישמיט כל הלוואתו; (ח) שלא ייגוש ולא יתבע הלווה; (ט) שלא יימנע מלהלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו; (י) לספור השנים שבע שבע; (יא) לקדש שנת חמישים; (יב) לתקוע בשופר בעשירי לתשרי כדי לצאת עבדים חופשי; (יג) שלא תיעבד אדמה בשנה זו; (יד) שלא יקצור ספיחיה כנגד הקוצרים; (טו) שלא יבצור נזיריה כנגד הבוצרים; (טז) ליתן גאולה לארץ בשנה זו, והוא דין שדה אחוזה ושדה מקנה; (יז) שלא תימכר הארץ לצמיתות; (יח) דין בתי ערי חומה; (יט) שלא ינחל כל שבט לוי בארץ ישראל, אלא נותנין להם ערים מתנה לשבת בהן; (כ) שלא ייקח שבט לוי חלק בביזה; (כא) ליתן ללויים ערים לשבת ומגרשיהן; (כב) שלא יימכר מגרש עריהם, אלא גואלין לעולם בין לפני היובל בין לאחר היובל.
נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, שבע ושישים, מהם שלושים מצוות עשה, ושבע ושלשים מצוות לא תעשה.
הלכות כלאיים
הלכות כלאיים. יש בכללן חמש מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן: (א) שלא לזרוע זרעים כלאיים; (ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם; (ג) שלא להרביע בהמה כלאיים; (ד) שלא לעשות מלאכה בכלאי בהמה כאחד; (ה) שלא ללבוש כלאיים. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.
הלכות כלאיים פרק א
א) הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל -- לוקה, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט); [ב] ואחד הזורע, או המנכש, או המחפה, כגון שהייתה חיטה אחת ושעורה אחת או פול אחד ועדשה אחת מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר, בין בידו בין ברגלו בין בכלי -- הרי זה לוקה. ואחד הזורע בארץ, או בעציץ נקוב; אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות.
ב) [ג] אסור לזרוע כלאיים לגוי; ומותר לומר לגוי לזרוע לו, כלאי זרעים. ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו, אלא עוקר אותן; ואם קיים, אינו לוקה. ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו, בחוצה לארץ; ואפילו לערב הזרעים לכתחילה, ולזורען בחוצה לארץ -- מותר: ודברים אלו, דברי קבלה.
ג) [ד] אין אסור משום כלאי זרעים, אלא זרעים הראויין למאכל אדם; אבל עשבים המרים, וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה, וכיוצא בהן -- אין בהן משום כלאי זרעים.
ד) [ה] כלאי האילנות, הרי הן בכלל מה שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט). כיצד, המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג, או אתרוג בתפוח -- הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ; וכן המרכיב ירק באילן, או אילן בירק -- לוקה בכל מקום. [ו] ואסור לישראל להניח הגוי שירכיב לו אילנו כלאיים.
ה) ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן, כאחד; וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען, כאחד -- שאין לך כלאיים באילנות, אלא הרכבה בלבד.
ו) [ז] הזורע זרעים כלאיים, וכן המרכיב אילנות כלאיים -- אף על פי שהוא לוקה -- הרי אלו מותרין באכילה, ואפילו לזה שעבר וזרען: שלא נאסר אלא זריעתן בלבד. ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאיים, ולזרוע מזרע הירק שהורכב כלאיים.
ז) [ח] הזירעונין נחלקין לשלושה חלקים: האחד מהן, הוא הנקרא תבואה; והיא חמישה מינין -- החיטים והכוסמין והשעורין ושיבולת שועל והשיפון.
ח) והשני מהן, הוא הנקרא קטנייות -- והם כל זירעון הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן.
ט) והשלישי מהן, הוא הנקרא זירעוני גינה -- והן שאר הזירעונים שאינן למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהם; וזרע פשתן, הרי הוא בכלל זירעוני גינה.
י) כשייזרעו כל מיני זירעונים אלו, ויצמחו -- נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא, ונקרא ירק. [ט] ויש מזירעוני גינה זירעונים שדרכן לזרוע מהן שדות, כגון הפשתן והחרדל -- ואלו הן הנקראין מיני זרעים.
יא) ויש מזירעוני גינה זרעים שאין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא ערוגות ערוגות קטנות, כגון הלפת והצנון והתרדין והבצלים והכוסבר והכרפס והמרור וכיוצא בהן -- ואלו הן הנקראין מיני ירקות.