הלכות אישות פרק יז
א) מי שהיה נשוי נשים רבות, ומת -- כל שנישאת בתחילה, קודמת ליטול כתובתה; ואין אחת מהן נוטלת, אלא בשבועה; ואין לאחרונה, אלא מה ששיירה שלפניה, וגם היא נשבעת, ונוטלת השאר. וכן אם היה עליו שטר חוב, אם היה החוב קודם, גובה בעל חוב תחילה; ואם הכתובה קדמה, גובה האישה תחילה, והשאר לבעל החוב.
ב) במה דברים אמורים, בשהייתה הקרקע שבאו לגבות ממנה קנויה לו בשעת הנישואין, ובשעה שלווה -- הוא שהדין נותן, שכל הקודם בשטרו, זכה תחילה; אבל אם נשא נשים זו אחר זו, ולווה בין קודם נישואין בין אחר נישואין, ואחר שנשא ולווה קנה קרקע -- כולן חולקין כאחת, ששיעבוד כולן כאחד בא, שבשעה שקנה היה משועבד לכול, ואין כאן דין קדימה.
ג) וכן אם היה זמן הכתובות והשטרות כולן יום אחד, או שעה אחת במקום שכותבים שעות -- חולקין כאחת, שאין שם קודם; ולעולם כל שקדם וזכה במיטלטלין כדי חובו או כדי כתובה, אין מוציאין מידו -- שאין דין קדימה במיטלטלין.
ד) מי שגירש את אשתו, ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאישה לגבות, והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה -- בעל חוב נוטל מעות, והאישה נוטלת כתובתה מן הקרקע. ואם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי לגבות שניהן, ולא היה בה דין קדימה -- נותנין אותו לבעל חוב; ואם נשאר לאישה כלום, תיטול, ואם לאו, תידחה מפני בעל חוב: שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו, והאישה לא חסרה דבר -- שיותר ממה שהאיש רוצה לישא, אישה רוצה להינשא.
ה) וכן מי שמת והניח אישה ובעל חוב, וקרקע שאין בה דין קדימה -- האישה נדחית מפני בעל חוב, והוא גובה כל חובו תחילה.
ו) וכיון שתיקנו הגאונים שתגבה האישה ובעל חוב מן המיטלטלין, ודבר ידוע שאין דין קדימה במיטלטלין, אם לא הניח מיטלטלין כדי ליתן לשניהם, נותנין לבעל חוב כל חובו תחילה; ואם נשאר לאישה מה שתיטול בכתובתה, תיטול -- או תידחה.
ז) היו כותבין בכתובתה נכסי צאן ברזל, וטענה שאבדו או שלקחן הבעל -- הרי היא בנכסי צאן ברזל שלה, כשאר בעלי חובות; ונשבעת שלא לקחה אותן ולא נתנה ולא מחלה, וחולקת עם בעלי חובות.
ח) מי שמת או גירש, ויש לו נשים רבות, ואין שם דין קדימה, ואין לו כדי כל הכתובות, כיצד חולקות -- רואין: אם כשייחלק הממון על מניין הנשים, יגיע לפחותה שבהן כדי כתובתה או פחות, חולקות בשווה. ואם היה הממון יותר על זה, חולקין ממנו כדי שיגיע לפחותה שבהן כשיעור כתובתה; וחוזרות וחולקות את המותר בין הנותרות, על הדרך הראשונה.
ט) כיצד, מי שהיה נשוי ארבע נשים, כתובתה של ראשונה ארבע מאות, ושל שנייה שלוש מאות, ושל שלישית מאתיים, ושל רביעית מאה, נמצא הכול אלף -- וגירש כולן, או מת -- אם הניח ארבע מאות או פחות, חולקות כולן בשווה; וכל אחת נוטלת מאה או פחות.
י) הניח שמונה מאות, אם תחלק בין כולן בשווה, נמצאת הרביעית נוטלת מאתיים והרי אין בכתובתה אלא מאה. כיצד עושין, לוקחין ארבע מאות, וחולקין אותן ביניהן בשווה מאה מאה; נמצאת הרביעית נטלה כדי כתובתה, והלכה לה. ונשאר כאן ארבע מאות, ושלוש נשים שביד כל אחת משלושתן מאה. אם תחלק הארבע מאות בין שלושתן בשווה, נמצאת השלישית נוטלת מאתיים ושלושים ושלושה ושליש והרי אין בכתובתה אלא מאתיים. לפיכך לוקחין מארבע המאות שלוש מאות, וחולקין בין שלושתן בשווה; נמצאת השלישית נטלה מאתיים שלה, והלכה לה. נשאר כאן מאה, ושתי נשים. חולקין את המאה בשווה בין ראשונה ושנייה; נמצא ביד הראשונה מאתיים וחמישים, וכן ביד השנייה. ונמצא ביד השלישית מאתיים, וביד הרביעית מאה. ועל דרך זו חולקות לעולם, אפילו הן מאה.
יא) [ט] הערב לאישה בכתובתה -- אף על פי שקנו מידו, אינו חייב לשלם, שמצוה עשה, והרי לא חסרה כלום; ואם ערב של כתובת בנו הוא, וקנו מידו, חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ומקנה. וקבלן של כתובה חייב לשלם, אף על פי שלא קנו מידו; ואיזה הוא קבלן, זה שאמר לאישה, הינשאי לזה, ואני נותן כתובה זו. אבל אם אמר לה, אני ערב כתובה זו, אני פורע כתובה זו, וכיוצא בזה -- פטור, אלא אם כן היה אביו.
יב) המגרש את אשתו, ידירנה הניה, ואחר כך תפרע כתובתה מן הקבלן, או מן הערב אם היה אביו -- שמא יחזירנה, ונמצאו עושין קנוניה על נכסיו של זה. [י] וכן המקדיש נכסיו וגירש את אשתו, ידירנה הניה, ואחר כך תפרע מן הפודה מיד ההקדש -- שמא יעשו קנוניה על ההקדש. אבל המגרש את אשתו, ובאה לטרוף מן הלקוחות -- אין מחייבין אותו להדירה, אלא נשבעת וטורפת; ואם רצת, תחזור לבעלה, שכבר ידעו הלקוחות שיש עליו כתובת אישה, והם הפסידו על עצמן שלקחו נכסים שתחת שיעבודה.
יג) [יא] הבעל שמכר נכסיו, ואחר כך כתבה אשתו ללוקח, דין ודברים אין לי עימך, והסכימה למעשיו -- אף על פי שקנו ממנה, טורפת, שלא כתבה לו אלא שלא תהיה בינה ובין בעלה קטטה, ויש לה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי; אבל אם קנו מיד האישה תחילה, שאין לה שיעבוד על מקום זה, ואחר כך מכר אותו הבעל -- אינה טורפת אותו.
יד) וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו לכתוב ללוקח, דין ודברים אין לי עימך; ולא כתבה ולא הסכימה למעשיו, ונפסד המכר. וחזר הבעל ומכר לאיש אחר, בין אותה שדה בין שדה אחרת, ואחר שמכר הבעל הסכימה למעשיו, וקנו מידה שאין לה שיעבוד על שדה זו -- אינה יכולה לטרוף, שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי: שהרי בראשונה כשלא רצת, לא הלכה ברצון בעלה.
טו) [יב] מי שהיו לו שתי נשים ומכר את שדהו, וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על שדה זו, אינה טורפת אותה מן הלוקח, והיה קניין המועיל שאינה יכולה לטעון בו נחת רוח עשיתי לבעלי. ואחר כך מת הבעל, או גירש שתיהן -- השנייה מוציאה מיד הלוקח, שהרי לא קנו מידה ללוקח; והראשונה מוציאה מיד השנייה, מפני שהיא קדמה ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח; וכשתחזור השדה לראשונה, חוזר הלוקח ומוציאה מידה, שהרי קנו מידה לו: וחוזרת חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהן.
טז) [יג] אלמנה, בין מן הנישואין בין מן האירוסין -- נשבעת ומוכרת מקרקע בעלה, ונפרעת כתובתה, בין בבית דין מומחין, בין שלא בבית דין מומחין: והוא, שיהיו השלושה אנשים נאמנין ויודעין בשומת הקרקע. ואחריות המכר, על נכסי יתומים. אבל הגרושה, לא תמכור אלא בבית דין מומחין. וכל המוכרת בבית דין, לא תמכור אלא בהכרזה, ובהלכות הלוואה, יתבאר משפט מכירת בית דין היאך היא. אבל המוכרת שלא בבית דין, אינה צריכה הכרזה; ואף על פי כן, צריך שהן שלושה נאמנין ויודעין בשומה.
יז) [יד] אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה, בינה לבין עצמה -- אם מכרה שווה בשווה, מכרה קיים; ונשבעת שבועת אלמנה, אחר שמכרה: והוא, שמכרה לאחר; אבל אם שמה לעצמה, לא עשת כלום -- ואפילו הכריזה.
יח) [טו] הייתה כתובתה מאתיים, ומכרה שווה מאה במאתיים, או שווה מאתיים במאה -- נתקבלה כתובתה, ואין לה כלום, ובלבד שתישבע שבועת אלמנה. הייתה כתובתה מאה, ומכרה שווה מאה ודינר במאה -- מכרה בטיל: ואפילו אמרה, אני אחזיר את הדינר ליורשים, מכרה בטיל. [טז] הייתה כתובתה ארבע מאות זוז, ומכרה לזה במנה ולזה במנה שווה בשווה, ולאחרון שווה מאה ודינר במאה -- של אחרון בטיל, ושל כולם קיים.
יט) [יז] יש לאישה למכור כתובתה, או ליתנה במתנה. אם מת הבעל, או גירשה -- יבוא הלז וייטול; ואם מתה היא בחיי בעלה, או קודם שנשבעה -- אין לו כלום. [יח] הרי שמכרה מקצת כתובתה, או מישכנה מקצתה, או נתנה לאחר מקצתה -- מוכרת מקרקע בעלה, ותגבה השאר בין בבית דין מומחין בין בשלושה נאמנים. ומוכרת לכתובתה אפילו בפעמים רבות, בין בבית דין בין בשלושה נאמנין ויודעין שומת הקרקע.
כ) [יט] המוכרת כתובתה בין לאחרים, בין לבעלה -- לא איבדה שאר תנאי כתובה; ואם היה לה בן זכר, יורש כנגד כתובתה הזאת שנמכרה מנכסי אביו יותר על חלקו כדין תנאי זה. אבל המוחלת כתובתה לבעלה, איבדה כל תנאי כתובתה; ואפילו מזונות, אין לה עליו. ומוחלת כתובתה, אינה צריכה קניין ולא עדים -- כשאר המוחלין, שאינן צריכין עדים, ולא קניין, אלא בדברים בלבד: והוא, שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהן, ולא יהיו דברי שחוק והתל או דברי תימה, אלא בדעת נכונה.
הלכות אישות פרק יח
א) אלמנה ניזונת מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה, עד שתיטול כתובתה; ומשתתבע כתובתה בבית דין, אין לה מזונות. וכן אם מכרה כתובתה כולה, או מישכנה כתובתה, או עשתה כתובתה היפותיקי לאחר והוא שתאמר לו פה תקנה חובך, בין שעשת דברים אלו בבית דין מומחין, בין שלא בבית דין מומחין, בין שעשת בחיי בעלה, בין שעשת לאחר מיתת בעלה -- אין לה מזונות מן היורשים; אבל אם מכרה מקצתה, יש לה מזונות. ומשתתארס האלמנה, איבדה מזונותיה.
ב) כשם שניזונת אחר מותו מנכסיו, כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור -- יושבת במדור שהייתה בו בחיי בעלה, ומשתמשת בכרים וכסתות שנשתמשה בהן בחיי בעלה, ובעבדים ושפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה.
ג) נפל המדור, אין היורשין חייבין לבנותו; ואם אמרה הניחו לי, ואני אבננו משלי, אין שומעין לה. וכן לא תחזק בדקו, ולא טחה אותו, אלא תשב בו כמו שהוא, או תצא. ויורשין שמכרו מדור אלמנה, לא עשו כלום.
ד) [ג] נפל הבית, או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר -- נותנין לה מדור לפי כבודה; וכן מזונותיה וכסותה, לפי כבודה. ואם היה כבוד הבעל גדול מכבודה, נותנין לה לפי כבודו, מפני שעולה עימו, ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה.
ה) [ד] ברכת הבית, מרובה. כיצד, חמישה שהיה מזונות כל אחד מהן קב, כשיאכל לבדו, אם היו חמשתן בבית אחד ואוכלין בעירוב, מספיק להן ארבעת קבין; והוא הדין, לשאר צורכי הבית. לפיכך אלמנה שאמרה, איני זזה מבית אבי, פסקו לי מזונות, ותנו לי שם -- יכולין היורשין לומר, אם את אצלנו, יש לך מזונות, ואם לאו, אין אנו נותנין לך אלא לפי ברכת הבית. ואם הייתה טוענת, מפני שהיא ילדה, והם ילדים -- נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה, והיא בבית אביה. ומותר מזונות האלמנה ומותר הכסות, ליורשין.
ו) [ה] אלמנה שחלתה, אם צריכה לרפואה שאין לה קצבה, הרי זו כמזונות, ויורשין חייבין בה; ואם היא רפואה שיש לה קצבה, הרי זו מתרפא מכתובתה.
ז) נשבית, אין היורשין חייבין לפדותה, אפילו הייתה יבמה; ואפילו נשבית בחיי בעלה ומת והיא בשביה, אין חייבין לפדותה מנכסיו, אלא נפדית משל עצמה, או תיטול כתובתה ותפדה עצמה.
ח) [ו] מתה האלמנה, יורשי הבעל חייבין בקבורתה; ואם נשבעה שבועת אלמנה ואחר כך מתה, יורשיה יורשין כתובתה, והן חייבין בקבורתה, אבל לא יורשי הבעל.
ט) מעשה ידי האלמנה, ליורשין. ויורש שאמר לאלמנה, טלי מעשה ידייך במזונותייך, אין שומעין לו; אבל היא שרצת בזה, שומעין לה. [ז] וכל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, אלמנה עושה ליתומים -- חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המיטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו.
י) [ח] מציאת האלמנה, ופירות נכסים שהכניסה לבעל, לעצמה; ואין ליורש בהם, כלום. [ט] והנכסים עצמם שהם נדוניתה, נוטלת אותן בלא שבועה; ואין ליורשים בהן דין בעולם, אלא אם כן הותירו בחיי הבעל והיו נכסי צאן ברזל שהמותר לבעל. ואם מתה האלמנה בלא שבועה, יורשיה יורשים נדוניתה, ואף על פי שהיא נכסי צאן ברזל; ואם היה בהם מותר, המותר ליורשי הבעל.
יא) [י] אלמנה שתפסה מיטלטלין כדי שתיזון מהן, בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו, אפילו תפסה כיכר זהב -- אין מוציאין מידה, אלא כותבין עליה בית דין מה שתפסה, ופוסקין לה מזונות ומחשבין עימה; והיא ניזונת ממה שבידה עד שתמות, או עד שלא יהיו לה מזונות, וייקחו היורשין את השאר. [יא] וכן אם תפסה מיטלטלין בכתובתה בחיי בעלה, ומת -- גובה מהן; אבל אם תפסה אחרי מותו לכתובתה, אינה גובה מהן.
יב) ואף על פי שתיקנו הגאונים שתגבה הכתובה ותנאי הכתובה מן המיטלטלין, ולפיכך תיזון האלמנה מן המיטלטלין אף על פי שלא תפסה, [יב] אם הניח בעלה מיטלטלין, ולא תפסה אותן -- היורשין נוטלין אותן, והן מעלין לה מזונות. ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר, יהיו המיטלטלין מונחין בבית דין עד שאיזון מהן, שמא יאבדו, ולא יהיו לי מזונות; ואפילו התנת עליו בפירוש שתיזון מן המיטלטלין, אינה מעכבת. וכזה דנין תמיד, בכל בתי דינין.
יג) אבל אם הניח קרקע, יכולה היא לעכב עליהן שלא ימכרו; ואם מכרו, אינה מוציאה מיד הלקוחות, שאין האישה והבנות ניזונות, אלא מנכסים בני חורין. [יד] הניח נשים רבות -- אף על פי שנשאן זו אחר זו, ניזונות בשווה, שאין דין קדימה, במזונות.
יד) [טו] אלמנה שנפלה לפני יבם -- בשלושה חודשים הראשונים, ניזונת משל בעל; ואם הוכר העובר, וכן אם הניחה מעוברת, ניזונת והולכת, עד שתלד. ילדה בן של קיימה, ניזונת והולכת כל ימי אלמנותה כשאר הנשים. לא נמצאת מעוברת אחר השלושה חודשים, או שהפילה -- אינה ניזונת לא משל בעל, ולא משל יבם; אלא תובעת יבמה לכנוס, או לחלוץ.
טו) [טז] תבעה יבמה לכנוס או לחלוץ, ועמד בדין, וברח, או שחלה, או שהיה היבם במדינת הים -- הרי זו ניזונת משל יבם, בלא שבועה כלל. [יז] נפלה לפני יבם קטן, אין לה מזונות עד שיגדיל ויהיה כשאר היבמין.
טז) [יח] מי שייחד קרקע לאשתו בשעת מיתה למזונותיה ואמר, יהיה מקום פלוני למזונות -- הרי ריבה לה מזונות. ואם היה שכרו פחות ממזונות הראויין לה, נוטלת השאר משאר נכסים; ואם היה שכרו יותר מן הראוי לה, נוטלת הכול. אבל אם אמר לה, יהיה מקום פלוני במזונות, ושתקה -- אין לה אלא פירות אותו מקום בלבד, שהרי קצץ לה מזונות.
יז) [יט] אלמנה שבאת לבית דין לתבוע מזונות -- יש מי שהורה שפוסקין לה מזונות, ואין משביעין אותה; ואין ראוי לסמוך על הוראה זו, מפני שנתחלף לו הדבר באישה שהלך בעלה למדינת הים. ורבותיי הורו שאין לה מזונות מבית דין, עד שתישבע, שהרי זו באה ליפרע מנכסי יתומים, וכל הנפרע מנכסי יתומים אינו נפרע אלא בשבועה; ולזה דעתי נוטה, ובו ראוי לדון.
יח) [כ] אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות, משביעין אותה בתחילה, ומוכרין בלא הכרזה, ונותנין לה מזונות; וכן יש לה למכור למזונות שלא בבית דין מומחין אלא בשלושה נאמנין, בלא הכרזה. וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה שווה בשווה, מכרה קיים; וכשיבואו היורשין להשביע אותה, נשבעת.
יט) [כא] וכמה מוכרין למזונות, כדי לזון מהם שישה חודשים, או יותר על זה. ומוכרין על מנת שיהיה הלוקח נותן לה מזון שלושים יום, וחוזרת ומוכרת פעם שנייה לשישה חודשים; וכן מוכרת לעולם, עד שיישאר מן הנכסים כדי כתובתה, גובה כתובתה מן השאר, והולכת לה.
כ) [כב] אלמנה שפסקו לה בית דין מזונות, אין מחשבין עימה על מעשה ידיה, עד שיבואו היורשים ויתבעוה; אם מצאו לה מעשה ידיה, נוטלין אותו, ואם לאו, הולכין לדרכן. ואני אומר שאם היו היורשים קטנים, בית דין מחשבין עימה, ופוסקין לה מעשה ידיה, כדרך שפוסקין לה מזונות.
כא) [כג] אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה, אין לה מזונות -- שמא מחלה כתובתה, או מכרה, או מישכנה אותה; ואף על פי שלא טען יורש, אנו טוענין לו ואומרים לה הביאי כתובתיך, והישבעי, וטלי מזונות -- אלא אם אין דרכם לכתוב כתובה.
כב) [כד] האישה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה מת בעלי -- רצת, ניזונת כדין כל האלמנות, רצת, נוטלת כתובתה; אמרה גירשני בעלי, אינה נאמנת. וניזונת מנכסיו, עד כדי כתובתה מכל פנים -- שאם עדיין היא אשתו, יש לה מזונות, ואם גירשה כמו שאמרה, יש לה כתובה שהרי כתובתה בידה; לפיכך נוטלת מזונות עד כדי כתובתה, והולכת לה.
כג) [כה] האישה שהיה לה ספק גירושין, ומת בעלה -- אינה ניזונת מנכסיו, שאין מוציאין מיד היורש מספק; אבל בחיי בעלה, יש לה מזונות עד שתתגרש גירושין גמורין.
כד) [כו] אלמנה ענייה ששהת שתי שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהת שלוש שנים ולא תבעה, אין לה מזונות בשנים שעברו, אלא משעה שתבעה; ואם שהת פחות מזה, אפילו ביום אחד, לא ויתרה, אלא תובעת ונוטלת מזון אותן השנים שעברו.
כה) [כז] אלמנה שתבעה מזונות מן היורשים -- הם אומרים, נתנו, והיא אומרת, לא נטלתי -- כל זמן שלא נישאת, על היתומים להביא ראיה, או תישבע שבועת הסת, ותיטול; משנישאת, עליה להביא ראיה, או יישבעו היורשים שבועת הסת, שנתנו לה.
כו) [כח] דין תוספת כתובה, כדין העיקר. לפיכך אלמנה שתבעה, או מכרה, או מחלה, או מישכנה תוספת כתובתה עם העיקר -- אין לה מזונות; ואם תבעה מקצת, והניחה מקצת, הרי זו כמי שתבעה מקצת העיקר, והניחה מקצתו. וכל המוכרת או המוחלת סתם, מכרה ומחלה התוספת עם העיקר -- ששניהם, כתובה שמם בכל מקום.
הלכות אישות פרק יט
א) מתנאי הכתובה שיהיו בניו הזכרים יורשין כתובת אימן, ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל, ואחר כך חולקין שאר הירושה עם אחיהם, בשווה. [ב] כיצד, נשא אישה, כתובתה ונדוניתה אלף, וילדה בן ומתה בחייו; ואחר כך נשא אישה אחרת, כתובתה ונדוניתה מאתיים, וילדה בן, ומתה בחייו; ואחר כך מת הוא, והניח אלפיים: בנו מן הראשונה, יורש אלף שבכתובת אימו; ובנו מן השנייה, יורש מאתיים שבכתובת אימו; והשאר, יורשים אותו בשווה. נמצא ביד בן הראשונה אלף וארבע מאות, וביד בן השנייה שש מאות.
ב) [ג] במה דברים אמורים, בשהניח יותר על כדי שתי הכתובות דינר אחד או יותר, כדי שיחלקו השאר בשווה; אבל אם לא הניח יותר דינר, חולקים הכול בשווה: שאם יירשו אלו כתובת אימן ואלו כתובת אימן, ולא יישאר דינר אחד לחלוק אותו בין היורשים, נמצא תנאי זה מבטל חילוק ירושה בין הבנים בשווה, שהוא מן התורה. [ד] והוא הדין למי שנשא נשים רבות, בין בזו אחר זו, בין בבת אחת, ומתו כולן בחייו, ולו מהן בנים זכרים, אם היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר -- כל אחד ואחד יורש כתובת אימו, והשאר חולקין בשווה.
ג) [ה] אמרו היתומים, הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יותר, כדי שייטלו כתובת אימן -- אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין כמה היו שווין בשעת מיתת אביהן; ואף על פי שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהן, קודם שיבואו לחלוק, אין שמין אותם, אלא כשעת מיתת אביהן.
ד) [ו] היה שם יותר על כדי כל הכתובות, אף על פי שיש עליו שטר חוב כנגד היותר, אינו ממעט, אלא כל אחד מהן יורש כתובת אימו.
ה) [ז] מי שהיה נשוי שתי נשים, ומתה אחת מהן בחייו, ואחת אחר מותו, ולו בנים משתיהן -- אף על פי שלא הניח יתר על שתי הכתובות, אם נשבעה השנייה שבועת אלמנה קודם שתמות, בניה קודמים לירש כתובתה: מפני שאינם יורשים כתובת אימן בתנאי זה, אלא ירושה של תורה. ואחר כך יורשין בני הראשונה כתובת אימן, בתנאי זה; ואם נשאר שם כלום, חולקין אותו בשווה. ואם מתה קודם שתישבע, בני הראשונה יורשים כתובת אימן בלבד; והשאר, חולקין בשווה.
ו) [ח] היה נשוי שתי נשים, ולו מהן בנים, ומת, ואחר כך מתו הנשים -- אם נשבעו הנשים ואחר כך מתו, כל אחד ואחד יורש כתובת אימו, בירושה של תורה, ולא בתנאי זה; לפיכך אין משגיחין אם יש שם מותר דינר או אין שם, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי השנייה. ואם לא נשבעו, חולקין הבנים הכול בשווה, ואין שם ירושת כתובה, לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתישבע.
ז) [ט] אחת נשבעה, ואחת לא נשבעה -- זו שנשבעה, בניה יורשין כתובתה תחילה; והשאר, חולקין אותו בשווה. וכל היורש כתובת אימו שמתה בחיי אביו, אינו טורף מנכסים משועבדים, אלא מבני חורין, ככל היורשין.
ח) [י] ומתנאי כתובה שתהיינה הבנות ניזונות מנכסי אביהן אחר מותו, עד שיתארסו, או עד שיבגורו; בגרה הבת, אף על פי שלא נתארסה, או נתארסה, אף על פי שלא בגרה -- אין לה מזונות. ובת הניזונת מנכסי אביה לאחר מותו, מעשה ידיה ומציאתה לעצמה, לא לאחים.
ט) [יא] פוסקין לבת מזונות וכסות ומדור מנכסי אביה, כדרך שפוסקין לאלמנה; ומוכרין למזון הבנות וכסותן בלא הכרזה, כדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה. אלא שהאישה, פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה; ולבנות, פוסקין להן דבר המספיק להן בלבד. ואין הבנות נשבעות.
י) [יב] אין הבנים יורשין כתובת אימן, ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו, עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם; אבל אם אין שם שטר כתובה, אין להם כלום -- שמא מחלה אימן כתובתה. ואם אין דרכם לכתוב כתובה, יש להם כפי התנאים.
יא) [יג] מי שציווה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתובה, כגון שאמר אל ייזונו בנותיו מנכסיו, או אל תיזון אלמנתו מנכסיו, או אל יירשו בניו כתובת אימן -- אין שומעין לו. נתן כל נכסיו במתנה לאחרים, הואיל ומתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה כמו שיתבאר, הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאים אלו, באין כאחד; ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונות מנכסיו, ובניו יורשים כתובת אימם שמתה בחיי בעלה.
יב) [יד] בת הממאנת -- הרי היא כשאר הבנות, ויש לה מזונות. אבל בת היבמה, ובת השנייה, ובת הארוסה, ובת האנוסה -- אין להן מזונות אחר מיתת אביהן בתנאי זה; אבל בחיי אביהן, הוא חייב במזונותן כדין שאר הבנים והבנות בחיי אביהן.
יג) [טו] המארס בת הניזונת מן האחין, חייב במזונותיה משעת האירוסין -- שהרי אין לה מזונות מאחיה משנתארסה, ואינה בוגרת כדי שתזון עצמה אלא קטנה או נערה, ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו, ותלך ותשאל על הפתחים.
יד) [טז] נישאת הבת, ומיאנה או נתגרשה או נתאלמנה, אפילו היא שומרת יבם -- הואיל וחזרה לבית אביה, ועדיין לא בגרה -- הרי זו ניזונת מנכסי אביה, עד שתבגור או עד שתתארס.
טו) [יז] מי שמת והניח בנים ובנות, יירשו הבנים כל הנכסים, והן זנין את אחיותיהן עד שיבגורו, או עד שיתארסו. במה דברים אמורים, בשהניח נכסים שאפשר שייזונו מהן הבנים והבנות כאחד, עד שיבגורו הבנות -- ואלו הן הנקראין נכסים מרובין. אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה -- מוציאין מהן מזונות לבנות עד שיבגורו, ונותנין השאר לבנים; ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד -- הבנות ניזונות מהן עד שיבגורו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים.
טז) [יח] במה דברים אמורים, בשהניח קרקע; אבל אם הניח מיטלטלין, הואיל ובתקנת הגאונים הוא שייזונו הבנות מן המיטלטלין, הרי הבנים והבנות ניזונות כאחד, מן הנכסים האלו המועטין -- שלא תיקנו להן במיטלטלין, אלא שיהיו כבנים. וכזה הורו הגאונים.
יז) [יט] הניח קרקע, והיו הנכסים מרובין, ונתמעטו אחר כן -- כבר זכו בהן יורשים; היו מועטין בשעת מיתה, ונתרבו אחר כן -- הבנים יורשין אותן. ואפילו לא נתרבו, אם קדמו הבנים, ומכרו נכסים מועטין -- מכרן קיים.
יח) [כ] היו הנכסים מרובין, ויש עליו חוב, או שהתנה עם אשתו שיזון את בתה -- אין החוב ולא מזונות בת אשתו ממעטין בנכסים; אלא יירשו הבנים הכול, וייתנו לבעל חוב חובו, ויזונו בת אשת אביהם עד זמן שפסק, ויזונו אחיותיהם עד שיבגורו או עד שיתארסו מתחת ידיהם.
יט) [כא] הניח אלמנה, ובת ממנה או מאישה אחרת, ואין בנכסים כדי שייזונו שתיהן -- האלמנה ניזונת, והבת תשאל על הפתחים. וכן אני אומר, שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אימו שמתה בחיי אביו, ואף על פי ששניהם מתנאי כתובה; קל וחומר הדברים, ומה אם נדחית ירושה של תורה, מפני מזונות הבת, לא תדחה ירושת הכתובה שהיא תנאי בית דין, מפני מזונות הבת.
כ) [כב] מי שמת והניח בנות גדולות וקטנות, ולא הניח בן -- אין אומרין ייזונו הקטנות עד שיבגורו ויחלקו שאר הנכסים בשווה, אלא כולן חולקות בשווה.