תחטא בשגגה. בעבודת אלילים:

עז בת שנתה. שאר עבירות יחיד מביא כשבה או שעירה, ובזו קבע לה שעירה:

ביד רמה. במזיד:

מגדף. מחרף, כמו והיתה חרפה וגדופה (יחזקאל ה, טו.), אשר גדפו נערי מלך אשור (ישעי לז, ו.). ועוד דרשו רבותינו, מכאן למברך את השם שהוא בכרת (כריתות ז:):

דבר ה׳. אזהרת עבודת אלילים מפי הגבורה, והשאר מפי משה:

עונה בה. בזמן שעונה בה, שלא עשה תשובה (סנהדרין צ:):

ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו. בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשנייה בא זה וחללה:

המוצאים אותו מקושש. שהתרו בו ולא הניח מלקושש אף משמצאוהו והתרו בו (ספרי קיג.):

כי לא פרש מה יעשה לו. לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה (ספרי קיד. סנהדרין עח:):

רגום. פשנ״ט בלע״ז וכן הלוך אלנ״ט וכן זכור ושמור:

ויוציאו אותו. מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין (סנהדרין מב:):

ועשו להם ציצית. על שם הפתילים התלוים בה, כמו ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח, ג.). דבר אחר, ציצית על שם וראיתם אותו כמו מציץ מן החרכים (שיר השירים ב, ט.):

תכלת. צבע ירוק של חלזון (מנחות מב:):

וזכרתם את כל מצות ה׳. שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי״ג:

ולא תתורו אחרי לבבכם. כמו מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות:

אני ה׳. נאמן לשלם שכר:

אלהיכם. נאמן להפרע:

אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם, שתקבלו עליכם גזרותי:

אני ה׳ אלהיכם. עוד למה נאמר, כדי שלא יאמרו ישראל, מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר, אם לא ביד חזקה וגו׳ אמלוך עליכם (יחזקאל כ, לג.). דבר אחר, למה נאמר יציאת מצרים, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור, לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא (בבא מציעא סא:), ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי, למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודת אלילים, לומר שהמחלל את השבת כאלו עובד עבודת אלילים, שאף היא שקולה ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם (נחמיה ט, יג יד.), ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי:

על כנפי בגדיהם. כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט, ד.). על ארבע כנפות, ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש, כנגד ד׳ לשונות של גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי (שמות ו, ו.) ולקחתי (שם ז.):

פתיל תכלת. על שם שכול בכורות, תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב, ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים: