ותכל תלונתם. כמו ותכלה תלונתם, לשון זה שם מפעל יחיד לשון נקבה, כמו תלונתם מרמורי״ש בלע״ז, ויש חילוק בין תלונותם לתלונתם, תלונתם תלונה אחת, תלונותם שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה:

למשמרת לאות. לזכרון, שבחרתי באהרן הכהן, ולא ילונו עוד על הכהונה:

כל הקרב הקרב וגו׳. אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחבריו ויכנס לתוך אהל מועד, ימות:

האם תמנו לגוע. שמא הופקרנו למיתה:

ויאמר ה׳ אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן, להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש (ספרי קיז.):

אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת אבי עמרם:

תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם, הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש, אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע:

ואתה ובניך. הכהנים:

תשאו את עון כהנתכם. שאינה מסורה ללוים, ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי:

וילוו. ויתחברו אליכם, להזהיר גם את הזרים מלהתקרב אליהם:

וישרתוך. בשמירת השערים, ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:

וזר לא יקרב אליכם. אתכם אני מזהיר על כך:

ולא יהיה עוד קצף. כמו שהיה כבר, שנאמר כי יצא הקצף (במדבר יז, יא. ספרי קטז.):

לכם מתנה נתנים. יכול לעבודתכם של הדיוט, תלמוד לומר לה׳, כמו שמפורש למעלה, לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

עבודת מתנה. במתנה נתתיה לכם:

ואני הנה נתתי לך. בשמחה, לשון שמחה הוא זה, כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד, יד. ספרי קיז.), משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין, בא אחד וערער (עליו) על השדה, אמר לו המלך, כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ״ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן:

משמרת תרומתי. שאתה צריך לשמרן בטהרה:

למשחה. לגדולה (ספרי קיז. חולין קלב:):

מן האש. לאחר הקטרת האשים:

כל קרבנם. כגון זבחי שלמי צבור:

מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו:

אשר ישיבו לי. זה גזל הגר:

בקדש הקדשים תאכלנו וגו׳. למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהונה:

תרומת מתנם. המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר:

לכל תנופות. שהרי אלו טעונין תנופה:

כל טהור. ולא טמאים. דבר אחר, כל טהור, לרבות אשתו (ספרי קיז.):

ראשיתם. היא תרומה גדולה:

כחזה התנופה וכשוק הימין. של שלמים, שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:

לך יהיה. בא רבי עקיבא ולמד, הוסיף לך הכתוב הוויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה (ספרי קיח.):

כל תרומת הקדשים. מחיבתה של פרשה זו, כללה בתחלה, וכללה בסוף, ופרט באמצע:

ברית מלח עולם. כרת ברית עם אהרן, בדבר הבריא, ומתקיים, ומבריא את אחרים:

ברית מלח. כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם:

וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף בביזה (ספרי קיט.):