יג | וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל־ |
אלא עם שרים גדולים מכם, למדנו שרוחו גבוהה, ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום, אלא בלשון גסות, לפיכך ויוסף עוד בלק: | |
יד | וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל־ |
טו | וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה: |
טז | וַיָּבֹאוּ אֶל־ |
יז | כִּי־ |
יותר ממה שהיית נוטל לשעבר (ר״ל במלחמת סיחון) אני נותן לך (במ״ר שם): | |
יח | וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־ |
למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח: על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה: | |
יט | וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם־ |
פיו הכשילו, גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים: לא ישנה דבריו מברכה לקללה, הלואי שלא יוסיף לברך, כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו: | |
כ | וַיָּבֹא אֱלֹהִים | אֶל־ |
אם הקריאה שלך, וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם: על כרחך, את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואף על פי כן וילך בלעם, אמר, שמא אפתנו ויתרצה: |