| ז | וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל־ |
|
כי אתה תבוא את העם הזה. ארי את תיעול עם עמא הדין, משה אמר ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב״ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם (לקמן פסוק כג.), תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור (סנהדרין ח.): | |
| ח | וַיהֹוָה הוּא | הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת: |
| ט | וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־ |
|
ויכתוב משה וגו׳ ויתנה. כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו: | |
| י | וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ | שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: |
|
מקץ שבע שנים. בשנה ראשונה של שמטה שהיא שנה שמינית, ולמה קורא אותה שנת השמטה, שעדיין שביעית נוהגת בה, בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית: | |
| יא | בְּבוֹא כָל־ |
|
תקרא את התורה הזאת. המלך היה קורא מתחלת אלה הדברים, כדאיתא במס׳ סוטה (דף מא.), על בימה של עץ שהיו עושין בעזרה: | |
| יב | הַקְהֵל אֶת־ |
|
האנשים. ללמוד: והנשים. לשמוע: והטף. למה באו, לתת שכר למביאיהם (חגיגה ג.): | |
| יג | וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־ |