הלכות מעילה פרק ו
א) יש דברים שהאדם נהנה בהן, ולא ייפגמו -- כגון המשתמש בכלי זהב טהור; ויש דברים שייפגמו -- כגון בגדים, וכלי כסף ונחושת וברזל, וכיוצא בהן. והנהנה בשווה פרוטה מן ההקדש שאינו מחובר בקרקע -- אם נהנה בדבר שאין בו פגם, כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש -- מעל.
ב) נהנה בדבר שייפגם, כגון שלבש בגדי הקדש, או בקע בקורדום -- לא מעל, עד שיפגום בהקדש בשווה פרוטה באותו דבר עצמו שנהנה בו: ויתכוון ליהנות, ויפגום, וייהנה כאחת.
ג) נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, או שנהנה בשווה פרוטה ופגם בשווה פרוטה בדבר אחר, ולא נהנה במה שנפגם ולא פגם במה שנהנה -- הרי זה לא מעל: עד שייהנה בשווה פרוטה, ויפגום באותה הניה בשווה פרוטה בדבר עצמו.
ד) כיצד, הרי שהתיר מטלית מבגד הקדש, ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה בשווה פרוטה, והפסיד בבגד שהתירה ממנה בשווה פרוטה, ולא הפסיד במטלית כלום -- הרי זה לא מעל: מפני שנהנה בדבר, ופגם בדבר אחר. וכבר ביארנו שהנהנה ומהנה חברו -- מצטרף, ואפילו לזמן מרובה.
ה) [ב] קודשי קודשים התמימים, שתלש מצמרן -- כיון שנהנה בפרוטה -- מעל, אף על פי שלא פגם: שהרי הן דומין לכוס של זהב, שאינו נפגם -- שאין תלישת הצמר פוסלת אותם מליקרב. אבל אם נפל בהן מום -- הואיל ולמכירה עומדין, והגיזה פוגמת דמיהן, לא מעל, עד שייהנה ויפגום בפרוטה. תלש מהן אחר שמתו -- כיון שנהנה, מעל: שאין פגם למתה; ומעילה זו מדבריהם, כמו שביארנו.
ו) [ג] המועל בקודשי בדק הבית -- כיון שמעל בשגגה, נתחלל הקדש; וזה שייהנה אחריו, פטור. מעל בזדון -- הואיל ואינו חייב בקרבן מעילה, לא נתחלל הקדש אלא הרי הוא בהוייתו; ואם בא אחר ונהנה בו, בשגגה -- מעל.
ז) במה דברים אמורים, בשמעל בקודש, והוציאו בתורת חולין, והקנהו לאחר; אבל אם נהנה בו, ופגמו, ולא הקנה לאחר -- יש בו מועל אחר מועל. [ד] ואין מועל אחר מועל במוקדשין, אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד.
ח) כיצד, בקע בקורדום של הקדש, ונהנה בפרוטה, ופגם, ובא חברו ובקע בו, ונהנה, ופגם, ובא חברו ובקע בו, ונהנה, ופגם -- כולן מעלו; נטל הקורדום, ונתנו לחברו -- הוא מעל, אבל חברו לא מעל.
ט) שתה בכוס של זהב, ונהנה בפרוטה, ובא חברו ושתה, ונהנה, ובא חברו ושתה, ונהנה -- כולן מעלו; נטל הכוס, ונתנו לחברו מתנה, או מכרו -- הוא מעל, וחברו לא מעל.
י) רכב על גבי החמור, ונהנה בפרוטה, ופגם, ובא חברו ורכב עליו, ונהנה, ופגם, ובא חברו ורכב עליו, ונהנה, ופגם -- כולן מעלו; נתן החמור לחברו מתנה, או מכרו, או שכרו -- הוא מעל, וחברו לא מעל. וכן המשאיל קורדום של הקדש -- הוא מעל לפי טובת הניה שבו, וחברו מותר לבקע בו לכתחילה; והוא הדין, לבהמה.
יא) [ה] בהמת קודשי מזבח אינה כן -- אלא יש בה מועל אחר מועל, על כל פנים. כיצד, תלש מן החטאת, ובא חברו ותלש, ובא חברו ותלש -- כולן מעלו; וכן אם נתנה לחברו, וחברו לחברו -- כולן מעלו. וייראה לי שדין המנחות, והעופות, והנסכים, וכלי שרת -- כדין הבהמה: שכולן קדושת הגוף הן.
יב) [ו] בהמת קודשי הקודשים שנפל בה מום -- הואיל והיא עומדת לפדיון -- הרי היא כקודשי בדק הבית, שהוא קדושת דמים; ואם נתנה לחברו, וחברו לחברו -- הראשון בלבד מעל.
יג) [ז] אמרו חכמים, הנוטל אבן או קורה של הקדש, ונתנה לחברו -- שניהן מעלו; ואם נתנה לזה הגזבר שהייתה תחת ידו -- הוא מעל והגזבר לא מעל. וייראה לי שאין אלו הדברים אמורים, אלא במועל בזדון -- שהרי לא נתחלל הקדש.
יד) הנוטל פרוטה של הקדש, על דעת שהיא שלו -- לא מעל, עד שיוציא אותה בחפציו, או עד שייתן אותה במתנה. נתנה לחברו -- הוא מעל, וחברו לא מעל: שאין מועל אחר מועל בשאר הקדשות, כמו שביארנו. וכן כל כיוצא בזה.
טו) [ח] נטל אבן או קורה של הקדש -- לא מעל, שהרי לא נהנה עדיין. בנה אותה בתוך ביתו, מעל; נתנה על גבי חלון שבתקרה, ולא חיברה -- לא מעל, עד שידור תחתיה בשווה פרוטה: שאין זו הניה הניכרת.
טז) [ט] נטל פרוטה של הקדש, ונתנה לבלן -- אף על פי שלא רחץ, מעל: שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה. וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומנייות -- מעל, אף על פי שעדיין לא עשו מלאכתו. [י] קנה בה חפץ, ולא משך -- אם מן הגוי, מעל; ואם מישראל, לא מעל.
יז) [יא] המוציא מעות הקדש בצרכיו, על דעת שהן חולין -- אף על פי שלא הוציאן בדברי חול, מעל. כיצד, המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, וכן מחוסר כפרה שהביא כפרתו מן ההקדש -- מעל; וכולן, אין מועלין עד שייזרק הדם.
יח) לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש -- אף על פי שעבר עבירה, לא מעל: שאין כאן זריקת דם לכפר עליו. [יב] נתן שקלו ממעות הקדש -- כשיתרמו התרומה, ויקנו ממנה אפילו בהמה אחת, וייזרק דמה -- ימעול השוקל: שהרי חלקו באותה הבהמה שנזרק דמה.
יט) [יג] המפריש שקלו, והוציאו בשאר צרכיו, בין הוא בין חברו -- מעל. נתנו לחברו לשוקלו על ידו, הלך ושקלו על ידי עצמו -- אם נתרמה התרומה, מעל השוקל: שהתורם תורם על העתיד להיגבות כמו שביארנו בשקלים, וכאילו הגיע שקל זה ללשכה; ולפיכך מעל. ואם עדיין לא נתרמה תרומה, לא מעל. ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה.