מברכת ה׳ ארצו. שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף:

ממגד. לשון עדנים ומתק:

ומתהום. שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה. אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב:

וממגד תבואות שמש. שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות:

גרש ירחים. יש פירות שהלבנה מבשלתן, ואלו הן קשואין ודלועין. דבר אחר גרש ירחים, שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש:

ומראש הררי קדם. ומבורכת מראשית בישול הפירות, שהרריה מקדימין לבכר בישול פירותיהם. דבר אחר, מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים:

גבעות עולם. גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים:

ורצון שוכני סנה. כמו שוכן סנה, ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוחו של הקב״ה, הנגלה עלי תחלה בסנה:

רצון. נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא:

תבואתה. ברכה זו לראש יוסף:

נזיר אחיו. שהופרש מאחיו במכירתו:

בכור שורו. יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר אף אני בכור אתנהו (תהלים פט, כח.), וכן בני בכורי ישראל (שמות ד, כב.):

בכור. מלך היוצא ממנו, והוא יהושע:

שורו. שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים:

הדר לו. נתון לו, שנאמר ונתתה מהודך עליו (במדבר כז, כ.):

וקרני ראם קרניו. שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם:

אפסי ארץ. שלשים ואחד מלכים, אפשר שכולם מארץ ישראל היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בארץ ישראל, שחשובה לכולם היא, שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג, יט.):

והם רבבות אפרים. אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים:

והם אלפי מנשה. הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר וזבח וצלמונע בקרקע וגו׳ (שופטים ח, י.):