הלכות טומאת מת פרק טו
א) חלון תשמיש שסתמה כולה, או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח -- אם בדבר החוצץ בפני הטומאה סתם, הרי זה חוצץ: והוא, שיהיה דבר שאין דעתו לפנותו.
ב) לפיכך אם סתם החלון או מיעטו באוכלין שאינן מוכשרין, אינן חוצצין: שאף על פי שאין מקבלין טומאה, והרי הן טהורין -- דעתו לפנותן. היו סרוחין, הרי אלו חוצצין. וכן תבן סרוח, חוצץ; ושאינו סרוח -- אינו חוצץ, מפני שדעתו לפנותו.
ג) תבואה שגדלה וסתמה את החלון, או מיעטתו -- אינה חוצצת: לפי שדעתו לפנותה, שמא תפסיד הכותל. היה עיקרה רחוק מן הכותל, ונטה ראשה וסתם -- הרי זה חוצץ. וכן כל כיוצא בזה.
ד) [ב] חבית שהיא מלאה גרוגרות סרוחין, שאינן מוכשרין ולא ראויין לאכילה, ומונחת בחלון ופי החבית כלפי הטומאה, שהרי החבית טמאה, וכן קופה שהיא מלאה תבן סרוח שאינו ראוי לא למאכל בהמה ולא לטיט ולא להסקה, ומונחת בחלון -- אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן, כשיינטל הכלי שהן בו -- הרי אלו חוצצין; ואם לאו, אינן חוצצין.
ה) עשבים המרים שאינם ראויין לבהמה; ומטלנייות שאין בהן שלוש על שלוש, שהיו מטונפין וקשין כדי שלא יהיו ראויין אפילו לקנח הדם מן השריטה; והאבר והבשר המדולדלין בבהמה טמאה -- והוא, שתהיה כחושה, שאינה ראויה להימכר לגוי, וקשורה כדי שלא תברח; ועוף טמא ששיכן בחלון -- והוא, שיהיה משרט, שהרי אינו ראוי, אפילו לתינוק לשחק בו; וגוי כפות שהוא מאסורי המלך, שאין אחר יכול להתירו; ובן שמונה ביום השבת, שהרי אסור לטלטלו; והמלח המר המעורב בקוצים, שאינו ראוי לא לאכילה ולא לעבוד -- והוא, שיהיה מונח על החרס כדי שלא יזיק את הכותל: כל אלו, ממעטין בחלון -- שהרי אינן מקבלין טומאה, ואין דעתו לפנותן מפני שאינן ראויין למלאכה.
ו) וכן ספר תורה שבלה, שהיה מונח בחלון -- אם גמר שתהיה שם גניזתו, הרי זה ממעט בחלון. אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים, אינן ממעטין בחלון -- שהרי הן ראויין, ומקבלין טומאה.
ז) [ג] מיעט את הטפח בפחות מכזית מבשר המת, בפחות מכזית מבשר נבילה, או בעצם פחות מכשעורה מן המת, או בפחות מכעדשה מן השרץ -- הרי אלו חוצצין: שכל אלו טהורין, ואינן חשובין אצלו; לפיכך אין דעתו לפנותן. וכן פחות מכביצה אוכלין שאינן מוכשרין -- שאינן חשובין אצלו, ואין דעתו לפנותן; ולפיכך ממעטין את הטפח.
ח) [ד] סתם החלון בכלי חרס, והיה פיו לחוץ -- הרי זה חוצץ: לפי שאינו מיטמא מגבו, והרי הוא טהור. וצריך להיות כלי חרס זה מאוס ונקוב, עד שלא יהיה ראוי אפילו להקיז בו דם -- כדי שלא תהיה דעתו לפנותו.
ט) [ה] היה בבית מת, או רובע עצמות, וכיוצא בהן מעצמות המטמאות באוהל, ומיעט החלון של בית זה בעצם פחות מכשעורה -- אינו מיעוט, שהעצם מצטרף לעצמות; וכן אם היה שם מת, או כזית מבשר המת, ומיעט החלון בפחות מכזית מבשר המת -- אינו מיעוט, לפי שהבשר מצטרף לבשר. אבל עצם פחות מכשעורה, ממעט על ידי כזית בשר; ופחות מכזית בשר, ממעט על ידי רובע עצמות וכיוצא בהן.
י) מיעט את הטפח בשתי וערב המנוגעין, או בגוש מבית הפרס -- אינו מיעוט: שדבר טמא, אינו חוצץ. עשה לבינה מעפר בית הפרס -- הרי זו טהורה, וממעטת: שלא אמרו אלא גוש כברייתו. נסתם הטפח או נתמעט בקורי עכביש -- אם היה בה ממש, הרי זו חוצצת; ואם אין בה ממש, אינה חוצצת.
הלכות טומאת מת פרק טז
א) ארובה שהיא באמצע תקרת הבית, בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח, והייתה טומאה תחת תקרת הבית -- כנגד ארובה טהור, שהרי הוא גלוי לאוויר; ושאר הבית טמא. הייתה הטומאה כנגד ארובה בלבד, כל הבית טהור.
ב) הייתה מקצת הטומאה תחת התקרה, ומקצתה תחת ארובה -- אם היה בארובה פותח טפח -- הבית כולו טמא, וכנגד כל הטומאה טמא. אין בה פותח טפח -- אם יש בטומאה כדי שתיחלק, ויימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה -- הכול טמא; ואם לאו -- הבית טמא, וכנגד הארובה טהור. היה בארובה פותח טפח, ונתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה -- נעשה הכול אוהל אחד: ובין שהייתה הטומאה תחת התקרה בלבד, או תחת הארובה בלבד -- הכול טמא; והאדם שעירב את הטומאה טמא, מפני שנעשה אוהל על הטומאה.
ג) אין בארובה פותח טפח, והייתה הטומאה תחת התקרה -- זה שנתן רגלו מלמעלה טהור: שאין טומאה יוצאת לו, בפחות מטפח. הייתה הטומאה תחת הארובה -- אם טומאה קדמה את רגלו -- טמא, שהרי האהיל על הטומאה; אם רגלו קדמה את הטומאה -- טהור, שהרי רגלו מקצת האוהל, ואין טומאה יוצאת לו.
ד) [ב] היה כזית מן המת בפי העורב, והאהיל על גבי ארובה, עד שנמצא כזית באוויר ארובה -- אף על פי שאין בה פותח טפח, הבית טמא.
ה) [ג] בית, וארובה באמצע תקרת הבית, ועלייה על גביו, וארובה באמצע תקרת העלייה, והארובות מכוונות זו למעלה מזו -- בין שיש בארובות פותח טפח בין שאין בהן פותח טפח, וטומאה בבית -- כנגד הארובות טהור; הייתה טומאה כנגד ארובות, הרי הבית כולו טהור.
ו) היה בארובות פותח טפח, והטומאה בין תחת תקרת הבית בין כנגד ארובות, ונתן דבר שהוא מקבל טומאה, בין למעלה מארובת הבית בין למעלה מארובת העלייה -- הכול טמא, שאין דבר טמא חוצץ.
ז) נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית -- הבית טמא, והעלייה טהורה; נתנו על ארובת העלייה -- הבית והעלייה טמאים, וכנגדו מלמעלה ולשמיים טהור. אין בארובות פותח טפח, והטומאה תחת תקרת הבית, ונתן בין דבר המקבל טומאה ובין דבר שאין מקבל טומאה, בין על ארובת הבית בין על ארובת העלייה -- אין טמא אלא הבית: שאין טומאה יוצאת לעלייה, בפחות מטפח.
ח) הייתה הטומאה כנגד ארובות, ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלן בין למטן -- הבית והעלייה טמאין, שהרי עירב את הטומאה. נתן דבר שאינו מקבל טומאה, בין למעלן בין למטן -- אינו טמא אלא הבית. וכל אלו הדינין, בעושה ארובה; אבל תקרה שנפחתה מאליה -- שיעורה מלוא אגרוף, כמו שביארנו.
ט) [ד] הפוחת את המעזיבה, עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית, כדי שתיכנס בה רגל הערש, והייתה רגל הערש סותמת את הארובה -- אם יש בה פותח טפח, וטומאה בבית -- אף העלייה טמאה, שאין כלי המקבל טומאה חוצץ; אין בה פותח טפח -- העלייה טהורה, והרגל שלמטה טמאה ככלים המאהילים. נפחתה המעזיבה מאליה -- שיעורה מלוא אגרוף, כמו שביארנו.
י) [ה] ארובה שבתוך תקרת הבית, וקדירה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה, שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה, והייתה טומאה תחת הקדירה רצוצה בינה ובין הארץ, או שהייתה הטומאה בתוך הקדירה או על גבה -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת; ואין טמא אלא כנגדה, והבית כולו טהור.
יא) הייתה הקדירה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה, או תחת תקרת הבית -- הבית כולו ותחת הקדירה, טמא: שהרי הוא אוהל. אבל תוך הקדירה, וגבה -- טהור: שאין כלי חרס מיטמא מגבו, והרי אוויר הקדירה גלוי לאוויר. ואם היה כלי בתוכה, או למעלה על גבה -- טהור. הייתה טומאה בתוכה, או על גבה -- הבית כולו טהור, שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד.
יב) הייתה הקדירה תחת הארובה, והארובה גדולה מן הקדירה, שאם תעלה הקדירה ותצא מן הארובה, נמצא בינה ובין שפתי ארובה פותח טפח -- אף על פי שהקדירה גבוהה טפח, וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה -- הבית טהור.
יג) הייתה הקדירה מונחת בצד אסקופת הבית, שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף, והייתה טומאה רצוצה תחתיה, או בתוכה או על גבה -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יד) הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית -- תחתיה והבית, טמא: שהכול אוהל אחד. ותוכה וגבה, טהור. הייתה הטומאה בתוכה, או על גבה -- הבית טמא, מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח. וכן תחתיה טמא -- מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית, שהכול אוהל אחד.
טו) לפיכך אם לא הייתה נוגעת במשקוף בפותח טפח, או שהייתה בצד המשקוף וטומאה תחתיה -- אין טמא אלא תחתיה; אבל הבית, טהור.
טז) [ו] קורות הבית והעלייה, שאין עליהן מעזיבה, והן מכוונות קורה כנגד קורה ואוויר כנגד אוויר, ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אוויר פותח טפח, וטומאה תחת אחת מהן -- תחתיה בלבד טמא; הייתה הטומאה בין התחתונה לעליונה, בין שתיהן בלבד טמא; הייתה הטומאה על גבי העליונה, כנגדו עד לרקיע טמא.
יז) היו הקורות העליונות מכוונות כנגד האוויר שבין הקורות התחתונות, וטומאה תחת אחת מהן -- תחת כולן טמא; הייתה הטומאה על גבי קורה העליונה, כנגד הטומאה עד לרקיע טמא.
יח) אין בקורות פותח טפח, בין שהיו מכוונות זו על גבי זו, בין שהיו העליונות כנגד אוויר התחתונות, והייתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן -- טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד: שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח, הרי היא כרצוצה.
יט) בית שנסדק גגו וכתליו, ונעשה שני חלקים, והייתה הטומאה בחצייו החיצון שהפתח בו -- הכלים שבחצייו הפנימי טהורין. הייתה טומאה בחצייו הפנימי -- אם היה רוחב הסדק כחוט המשקולת, כלים שבחצייו החיצון טהורין; ואם היה פחות מכאן, הרי הם טמאין.
כ) [ז] אכסדרה שנסדקה, וטומאה בצד אחד -- הכלים שבצד השני טהורין: שהרי היא שני אוהלים זה בצד זה, ואוויר ביניהם -- שהרי הסדק בכל התקרה. נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק, עירב את הטומאה; נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק, ואפילו כלי גדול -- אינו מערב את הטומאה, עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק.
כא) היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק, מערב את הטומאה: שאדם חלול הוא; והצד העליון, הרי הוא כאוהל שיש בו גובה טפח. וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גבי זה, והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח -- מערב את הטומאה; וכל הכלים שלמטה ממנו, הרי הם ככלים שתחת האוהל.
הלכות טומאת מת פרק יז
א) זיז שהוא יוצא מפתח הבית, ופניו למטה, והיה גובהו מעל הארץ שנים עשר טפח, או פחות מכאן -- הרי זה מביא את הטומאה בכל שהוא. ודבר ברור הוא, שאינו מביא אלא מדבריהם; וכן כל כיוצא בהבאת הטומאה כזו, שאינה באוהל טפח הבריא -- אינה אלא מדבריהם.
ב) היה גבוה יתר משנים עשר טפח, או שהיו פניו למעלה, וכן העטרות והפיתוחים היוצאות מן הבניין -- אין מביאין אלא בפותח טפח; וכן זיז שעל גבי הפתח, היוצא מן המשקוף, ואפילו היה קנה בצד המשקוף ברוחב הפתח -- אינו מביא, אלא אם כן היה בו פותח טפח.
ג) [ב] זיז שהוא סובב את כל הבית, ואוכל בפתח טפח -- מביא את הטומאה. היה אוכל בפתח פחות מטפח, וטומאה בבית -- כלים שתחתיו טמאין; טומאה תחתיו, אינו מביא את הטומאה לבית. וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.
ד) [ג] חלון העשויה לתשמיש, וזיז יוצא על גבי החלון -- אפילו היה ברוחב הגודל, מביא את הטומאה: והוא, שיהיה גבוה מעל החלון רום אצבעיים או פחות; היה למעלה מאצבעיים -- אינו מביא את הטומאה, אלא אם כן יש בו רוחב טפח.
ה) זיז שעל גבי החלון העשויה למאור -- מביא את הטומאה בכל שהוא, ואפילו גבוה כל שהוא.
ו) בניין היוצא לפני החלון, שהמשקיף נסמך עליו בשעה שמשקיף -- אינו מביא את הטומאה; היה בו זיז -- רואין את הבניין כאילו אינו, והזיז העליון מביא את הטומאה.
ז) וכיצד מביאין כל הזיזין האלו טומאה, שאם הייתה טומאה תחת אחד מהן, או בבית -- הכול טמא, בין בבית בין תחת הזיז.
ח) [ד] שני זיזין זה על גבי זה, ויש בכל אחד מהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח, וטומאה תחת התחתון -- תחתיו בלבד טמא; הייתה טומאה ביניהן, ביניהן בלבד טמא; הייתה על גב העליון, כנגדו עד לרקיע טמא. היה העליון עודף על התחתון פותח טפח, וטומאה תחת התחתון או ביניהן -- תחתיהן וביניהן טמא; הייתה על גב העליון, כנגדו ועד לרקיע טמא. היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, וטומאה תחתיו -- תחתיו וביניהן טמא; הייתה הטומאה ביניהן, או תחת המותר -- ביניהן ותחת המותר טמא, אבל תחת התחתון טהור.
ט) יש בכל אחד מהן פותח טפח, ואין ביניהן פותח טפח, וטומאה תחת התחתון -- תחתיו בלבד טמא; הייתה ביניהן, או על גב העליון -- כנגד הטומאה עד לרקיע טמא.
י) אין בהן פותח טפח, בין שיש ביניהן פותח טפח ובין שאין ביניהן פותח טפח, בין שהייתה הטומאה תחת התחתון, או ביניהן, או על גב העליון -- טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, שהרי היא רצוצה; וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח, זו על גבי זו.
יא) כלים או בגדים או לוחות של עץ, שהן מונחין זה על גבי זה, וטומאה רצוצה ביניהן -- אם הייתה הטומאה גבוהה מן הארץ טפח -- הרי הכלי שעליה מלמעלה מאהיל על חלל הטפח, ומביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו. היו טבלייות של שיש -- אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה, טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת: מפני שהן כקרקע.
יב) [ה] לוחות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן, והן גבוהות מן הארץ טפח, וטומאה תחת אחת מהן -- כלים שתחת השנייה טהורין, לפי שאינה נוגעת בחברתה בפותח טפח; והנוגע בלוח זו השנייה, כנוגע בכלים שנגעו באוהל המת.
יג) אבל כל הכלים שאמרנו שמביאין את הטומאה, ואינן חוצצין -- אם האהיל הכלי על המת, כל כלים שעל גביו טמאים כמו שביארנו, וטומאתן, משום כלים המאהילין על המת; ואף הכלים שעל גביו שאינן כנגד הטומאה טמאים, משום כלים שהאהילו על המת.
יד) [ו] חבית שהיא יושבת על שוליה לאוויר, וכזית מן המת נתון בתוכה, או תחתיה כנגד אווירה -- טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, והחבית טמא: שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה, ונטמא אווירה. הייתה הטומאה תחת עובי דופנה -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והחבית טהורה.
טו) ולמה החבית טהורה, שהרי אין הטומאה בוקעת באווירה אלא בדופנה, ואין כלי חרס מיטמא אלא מאווירו.
טז) הייתה מקצת הטומאה תחת עובי דופנה, ומקצתה תחת אווירה -- טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת. היה בדפנות פותח טפח -- כולה טמאה, וכנגד פיה טהור: שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד.
יז) במה דברים אמורים, בחבית טהורה; אבל אם הייתה טמאה, או גבוהה מן הארץ טפח, או מכוסה, או כפויה על פיה, והייתה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה -- הכול טמא; וכל הנוגע בה כולה, טמא.
יח) הייתה מוקפת צמיד פתיל, ונתונה על גבי המת -- האוכלין והמשקין שבתוכה, טהורין; והכלים שעל גבה, טמאים.
יט) חבייות שהן יושבות על שוליהן, או מוטות על צידיהן באוויר, והן נוגעות זו בזו בפותח טפח, וטומאה תחת אחת מהן -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, מפני שהיא רצוצה. במה דברים אמורים, בטהורות; אבל אם היו טמאות, או גבוהות מן הארץ פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן -- תחת כולן טמא, שהרי הכול אוהל אחד.