רמב״ם פרק אחד ליום - י״ט תשרי ה׳תשפ״ה
הל׳ חגיגה פרק ג

רמב״ם פרק אחד ליום

הלכות חגיגה פרק ג

א) מצות עשה להקהיל כל ישראל, אנשים ונשים וטף, בכל מוצאי שמיטה כשיעלו לרגל, ולקרות באוזניהם מן התורה פרשייות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת -- שנאמר "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה -- בחג הסוכות. בבוא כל ישראל, ליראות... הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך, אשר בשעריך..." (דברים לא,י-יב).

ב) כל הפטור מן הראייה, פטור ממצות הקהל -- חוץ מן הנשים והטף והערל; אבל הטמא פטור ממצות הקהל -- שנאמר "בבוא כל ישראל" (דברים לא,יא), וזה אינו ראוי לביאה. והדבר ברור שהטומטום והאנדרוגינוס חייבין, שהרי הנשים חייבות.

ג) אימתיי היו קוראין, במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, שהוא תחילת ימי חולו של מועד, של שנה שמינית; והמלך הוא שיקרא באוזניהם. ובעזרת הנשים היו קוראין. וקורא כשהוא יושב; ואם קרא מעומד, הרי זה משובח.

ד) מאיכן הוא קורא, מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע; ומדלג ל"והיה, אם שמוע" (דברים יא,יג), וגומר אותה; ומדלג ל"עשר תעשר" (דברים יד,כב), וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות, עד "מלבד הברית, אשר כרת איתם בחורב" (דברים כח,סט), ופוסק.

ה) [ד] כיצד הוא קורא, תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים, כדי להקהיל את העם; ומביאין בימה גדולה, ושל עץ הייתה, ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים. והמלך עולה ויושב עליה, כדי שישמעו קריאתו; וכל ישראל העולים לחג, מתקבצין סביביו. וחזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול, וכוהן גדול למלך -- כדי להדרו ברוב בני אדם. והמלך מקבלו כשהוא עומד; ואם רצה, יישב. ופותח ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת, וקורא הפרשייות שאמרנו עד שהוא גומר, וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסייות. ומוסיף שבע ברכות, ואלו הן: רצה ה' אלוהינו בעמך ישראל, מודים אנחנו לך, אתה בחרתנו מכל העמים עד מקדש ישראל והזמנים, כדרך שמברכין בתפילה; הרי שלוש ברכות כמטבען. רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד, וחותם בה השוכן בציון; חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם, וחותם בה הבוחר בישראל; שישית מתפלל על הכוהנים שירצה האל עבודתם, וחותם בה מקדש הכוהנים; שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול לפי צחות לשונו, וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל, שעמך צריכין להיוושע, ברוך אתה ה' שומע תפילה.

ו) [ה] הקריאה והברכות בלשון הקודש, שנאמר "תקרא את התורה הזאת" (דברים לא,יא) -- בלשונה, אף על פי שיש שם לעוזות. [ו] וגרים שאינם מכירים, חייבין להכין ליבם, ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו בסיניי.

ז) אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע -- מכוון ליבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת; ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה, ומפי הגבורה שומעה -- שהמלך שליח הוא, להשמיע דברי האל.

ח) [ז] יום הקהל שחל להיות בשבת, מאחרין אותו לאחר השבת, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות, שאינן דוחין את השבת.

x
וזאת הברכה שני (עם פרש״י) -- דברים: ל״ג, ח׳ - י״בחומש:
כ, צ׳ - צ״ותהילים:
אבל ההשראה היא ... ״272״ ממציאותו לגמריתניא:
הל׳ טומאת צרעת פרק ה-זרמב״ם ג״פ:
הל׳ חגיגה פרק גרמב״ם פ״א:
מ״ע קיבספר המצוות:
לעילוי נשמת הרב אליעזר צבי זאב ב״ר מרדכי שכנא ע״ה צירקינד