הלכות בכורות פרק ח
א) המכניס צאן לדיר, והתחילו לצאת אחד אחד, והוא מונה כמו שביארנו, וטעה במניין, וקרא לשמיני או לשלמטה ממנו עשירי, או שקרא לשנים עשר או לשלמעלה ממנו עשירי -- לא נתקדשו; אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר, עשירי -- נתקדשו. ודבר זה, מפי הקבלה נשמע, שהטעות מקדשת במעשר שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו, אבל לא שלפניהן ושלאחריהן.
ב) אפילו קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, בין בטעות בין בכוונה -- שלושתן מקודשין. [ב] והיאך דינם: התשיעי -- אינו קרב, אלא נאכל במומו; והעשירי, מעשר. והאחד עשר -- יקרב שלמים, וטעון נסכים כשלמים; ואינו עושה תמורה, מפני שהוא עצמו כתמורה.
ג) במה דברים אמורים, בשהיה המונה הוא בעל הבהמות; אבל העושה שליח לעשר לו, וטעה בין בתשיעי בין באחד עשר -- אין מתקדש אלא העשירי הודאי בלבד: שלא עשאהו שליח לטעות ולהפסיד, אלא לקדש כראוי.
ד) [ג] זה שאמרנו שאם קרא לאחד עשר עשירי, נתקדש -- כשקרא לעשירי תשיעי; אבל אם קרא לעשירי עשירי, וקרא אחריו לאחד עשר עשירי -- לא נתקדש אחד עשר: שהרי העשירי הודאי, לא עקר שם עשירי מעליו.
ה) ואפילו יצא העשירי, ולא קראהו, לא עשירי ולא אחד עשר, אלא שתק, ואחר כך יצא אחד עשר, וקראהו עשירי -- לא נתקדש: שהעשירי, מעצמו יתקדש; ואף על פי שלא קראהו עשירי, הואיל ולא עקר שם עשירי מעליו, אין אחד עשר מקודש.
ו) [ד] יצאו תשיעי ועשירי כאחד, בין שקרא שניהן תשיעי, בין שקראן עשירי -- שניהן מקודשין; וייאכלו במומן, ואינן קרבין. וכן אם יצא עשירי ואחד עשר כאחד -- אם קראן עשירי -- הרי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, והן כמו מעשר שנתערב בשלמים, שייאכלו במומן, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין; ואם קראן אחד עשר -- הרי העשירי והחולין מעורבין זה בזה, וייאכלו במומן.
ז) [ה] התחיל למנות, ויצאו תחילה שניים שהן ראשון ושני -- הרי זה מונה הכול זוג זוג, ומקדש זוג עשירי; וכן אם מנין שלושה שלושה בכל פעם ופעם, או חמישה חמישה -- מקדש הכת העשירית.
ח) [ו] יצאו בתחילה שניים, וקרא אותן אחד, וקרא השלישי שיצא אחריהן שני, ומנה כדרכו אחד אחד -- הרי התשיעי והעשירי מקודשין, וייאכלו במומן: התשיעי -- מפני שהוא העשירי הודאי, שהרי שניים יצאו בתחילה; וזה שקראו עשירי -- הוא אחד עשר, והקורא לאחד עשר עשירי נתקדש, כמו שביארנו.
ט) [ז] מנין למפרע, כגון שיצא ראשון ואמר עשרה, ויצא שני ואמר תשעה, עד שיצא העשירי ומנה אחד -- הרי זה קדוש, שהעשירי מאליו נתקדש.
י) [ח] קרא לתשיעי עשירי, ונשאר העשירי בדיר -- התשיעי ייאכל במומו. וזה שנשאר בדיר מעשר -- אף על פי שלא יצא ולא ביררו, שהעשירי מאליו נתקדש. מת העשירי בדיר, התשיעי ייאכל במומו; וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין, ואף על פי שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב אלא מת קודם שיצא -- שהמניין הראוי פוטר.
יא) [ט] הכניס עשרה טלאים לדיר, והיה מונה והולך, ומת אחד מן המנויין -- מונה ומשלים כדרכו ומקדש עשירי, אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה. [י] מת אחד מאלו שבתוך הדיר -- אלו שנמנו פטורין, מפני שהמניין הראוי למעשר פוטר, אף על פי שלא הפריש עליהם, כמו שביארנו; ואלו שבתוך הדיר, מניחן לגורן אחר עד שיצטרפו לאחרים.
יב) וכן מי שהיו לו ארבעה עשר טלאים, והכניסן לדיר, ויצאו ארבעה, ומנה אותן בפתח זה, ויצאו שישה ומנה אותן בפתח אחר, ונשארו שם ארבעה בתוך הדיר -- אם יצאו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו השישה -- נוטל מהם אחד, וכולן פטורין: שאותן הארבעה שיצאו תחילה מפתח ראשון, מניין הראוי פטרן. ואם יצאו אלו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הארבעה תחילה -- הרי אותם הארבעה שיצאו בתחילה, ואותם השישה שיצאו אחריהם בפתח שני, פטורין, שכל אחד מהם נמנה מניין הראוי למעשר, שהרי נשארו שם בדיר אחרים להשלים המנין ולעשר; אבל אלו הארבעה שנשארו, אף על פי שיצאו ונמנו מפתח הראשון, אינו מניין הראוי, לפיכך מצטרפין לגורן אחר.
יג) יצאו ארבעה מפתח זה, וארבעה מפתח שני, ונשארו שם שישה -- אם יצאו השישה מאחד משני הפתחים -- נוטל מהם אחד מעשר, וכולן פטורין. ואם יצאו השישה בשני הפתחים -- הרי השישה מצטרפין לגורן אחר, והשמונה שיצאו תחילה מכאן ומכאן פטורין: שכל ארבעה מהן נמנו מניין הראוי להשלים עליו עשרה ולעשר, שהרי שישה היו שם נשארים בתוך הדיר.
יד) [יא] היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר, ויצאו תשעה בפתח זה, ותשעה בפתח שני -- נוטל האחד לשם מעשר, וכולן פטורין: שאותם התשעה נמנו מניין הראוי.
טו) [יב] היה מונה, והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר -- הרי הוא כמנוי לכל דבר. [יג] היה מונה, והפסיק המניין מפני חברו שדיבר עימו, או שחשיכה לילי שבת -- הרי זה חוזר ומשלים מניינו אחר כך.
טז) [יד] היה מונה היוצאין אחד אחד, ומקדש עשירי, וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר, לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נתעשרו -- נפטרו הכול: שכל אחד מהם ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר, וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין. [טו] קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר -- כולן ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו במומן.