מג | וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל־ |
איך תעלה על לבי להרע להן: | |
מד | וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: |
הקב"ה: | |
מה | וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: |
מו | וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ־ |
הם בניו (ב"ר עד, יג.), שהיו לו אחים, נגשים אליו לצרה ולמלחמה: | |
מז | וַיִּקְרָא־ |
תרגומו של גלעד: | |
מח | וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל־ |
גל עד: | |
מט | וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְהוָֹה בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ: |
והמצפה אשר בהר הגלעד, וכמו שנאמר ויעבר את מצפה גלעד (שופטים יא, כט.), ולמה נקרא שמה מצפה, לפי שאמר כל אחד מהם לחברו, יצף ה' ביני ובינך אם תעבור את הברית: ולא נראה איש את רעהו: | |
נ | אִם־ |
ב' פעמים, אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש: למנוע מהן עונת תשמיש (יומא עז:): | |
נא | וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה | הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ: |
כמו ירה בים, כזה שהוא יורה החץ: | |
נב | עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם־ |
הרי אם משמש בלשון אשר, כמו עד אם דברתי דברי (בראשית כד, לג.): לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיא (ב"ר עד, טו.): | |
נג | אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק: |
קדש (שם טז.): חול: חול: | |
נד | וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל־ |
שחט בהמות למשתה: לאוהביו שעם לבן: כל דבר מאכל קרוי לחם, כמו עבד לחם רב (דניאל ה, א.), נשחיתה עץ בלחמו (ירמיה יא, יט.): | |
פרק לב | |
א | וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ: |
ב | וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ־ |
מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו, ללותו לארץ: | |
ג | וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם־ |
שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן. ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו (ב"ר עה, י. תנחומא וישלח ג.): |