רמב״ם פרק אחד ליום - ט׳ כסלו ה׳תשפ״ה
הל׳ טומאת מת פרק יח

רמב״ם פרק אחד ליום

הלכות טומאת מת פרק יח

א) אדם שהאהיל בידו אחת על המת, והאהיל בשנייה על הכלים, או שנגע במת, והאהיל על הכלים -- אם יש בידו פותח טפח, הכלים טמאין; ואם לאו, הכלים טהורין.

ב) וכן שני בתים, ובהן שני חציי זיתים, ופשט ידו לבית זה, וידו השנייה לבית השני -- אם יש בידו פותח טפח, עירב את הטומאה, ונעשה הכול כאוהל אחד, ונטמא הוא והבתים; ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.

ג) [ב] אדם שהשקיף בעד החלון, והאהיל על הטומאה -- מביא את הטומאה לבית, ונטמא כל הבית; היה מוטל על האסקופה, ומקצתו בתוך הבית ומקצתו בחוץ, והאהילה טומאה על מקצתו שבחוץ -- הבית טמא: מפני שהאדם חלול, ויש בו גובה טפח; וכיון שהאהילה טומאה עליו -- הרי זה כמאהיל עליה, ומביא את הטומאה.

ד) וכן אם הייתה טומאה בבית, והאהילו טהורין על מקצתו שבחוץ -- הרי אלו טמאין: מפני שהוא כמאהיל על הטומאה; והאדם מביא ואינו חוצץ, כמו שביארנו.

ה) [ג] נושאי המת שעברו בו תחת האכסדרה, והגיף אחד מהם את הדלת, וסמכו במפתח, כדי שלא יטמא הבית, וכן אם היה אדם מבפנים או מבחוץ סומך הדלת -- אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו, הבית טהור. ואם לאו, הבית טמא: שנמצא האדם, הוא שחצץ בפני הטומאה; והאדם והכלים מביאין ואינן חוצצין, כמו שביארנו.

ו) [ד] תנור שהוא עומד בתוך הבית, ועינו קמורה לחוץ, והאהילו נושאי המת על עינו הקמורה -- התנור טמא, והבית טהור: שהרי אין התנור גבוה מעל הארץ, כדי שיביא טומאה לבית.

ז) מגדל הבא במידה שהוא עומד בתוך הפתח, ונפתח לחוץ, וטומאה בתוכו -- הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא: שהרי הוא פתוח, ובתוך הפתח; ודרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

ח) הייתה מוכני שלו משוכה לאחוריו, ויוצאת פחות מטפח, ואינה נשמטת, וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות -- הבית טהור: שאף על פי שהיא יוצאה, אינה נשמטת, ואינה יוצאת טפח. והוא, שיהיה בה טפח על טפח על רום טפח חלול; אבל אם אין במוכני חלל טפח -- הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית, והבית טמא.

ט) היה המגדל עומד בתוך הבית, והטומאה בתוכו, או בתוך התיבה שלו, אף על פי שאין ביציאתה פותח טפח -- הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכו טהור: שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס. [ה] כלים שבין המגדל ובין הארץ, שבינו ובין הכותל, ושבינו ובין הקורות -- אם יש שם פותח טפח, טמאים. ואם לאו, טהורים: שהרי אני רואה את הקורות, כאילו הן יורדות וסותמות.

י) [ו] הייתה טומאה תחת המגדל, בינו ובין הארץ, או בינו ובין הקורות, או בינו ובין הכותל -- בין שיש שם חלל טפח בין שאין שם, הבית טמא. היה עומד באוויר וטומאה בתוכו, כלים שבעובייו טהורים; טומאה בעובייו, כלים שבתוכו טהורים.

יא) [ז] כל שיפועי אוהלים, כאוהלים. כיצד, אוהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע, וטומאה באוהל -- כלים שתחת השיפוע טמאים; טומאה תחת השיפוע, כלים שבאוהל טמאים.

יב) הטומאה מתוך השיפוע -- הנוגע בו מתוכו, טמא טומאת שבעה. והנוגע בשיפוע מאחריו, טמא טומאת ערב: נעשה השיפוע מאחריו, כאילו הוא כלי שנגע באוהל.

יג) הייתה הטומאה על אחורי השיפוע -- הנוגע בו מאחוריו, טמא טומאת שבעה; והנוגע בשיפוע בתוכו, טמא טומאת ערב. כחצי זית מתוכו, וכחצי זית מאחוריו -- הנוגע בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב; והאוהל עצמו, טמא טומאת שבעה. [ח] היה כנף האוהל מרודד על הארץ, וטומאה תחת כנף האוהל הפרוס על הארץ, או על גבי הכנף -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

x
וישלח שלישי (עם פרש״י) -- בראשית: ל״ב, ל״א - ל״ג, ה׳חומש:
מ״ט - נ״דתהילים:
אך עוד זאת... ״קנח״ מהנבראתניא:
הל׳ רוצח ושמירת נפש פרק ב-דרמב״ם ג״פ:
הל׳ טומאת מת פרק יחרמב״ם פ״א:
מ״ע רכה. מל״ת רצה*. רצב. (* בהוצאת העליר וקפאח: מצוה רצו.)ספר המצוות:
לעילוי נשמת הרב אליעזר צבי זאב ב״ר מרדכי שכנא ע״ה צירקינד