הלכות טומאת צרעת פרק יא
א) טהרת מצורע, מצות עשה; ותגלחתו כשיטהר, מצות עשה. כיצד מטהרין את המצורע, מביא מזרק של חרס חדש; וקבלה היא, שיהיה חדש. ונותן לתוכו רביעית מים חיים, הראויין לקדש אותן מי חטאת; ושיעור זה, מדברי סופרים.
ב) ומביא שתי ציפורים דרור טהורות, לשם טהרת צרעת -- שנאמר "ולקח למיטהר" (ויקרא יד,ד). ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרס, וממצה עד שיהיה הדם ניכר במים. וחופר וקובר הציפור השחוטה, לפניו; ודבר זה, קבלה מפי השמועה.
ג) ונוטל עץ ארז -- ומצותו שיהיה אורכו אמה, ועובייו כרביע כרע מכרעי המיטה; ואיזוב שאין לו שם לווי, כמו שביארנו -- אין פחות מטפח; ושני תולעת, משקלו שקל -- ואם טעמו, פסלו כצביעת התכלת: וכל השיעורים, הלכה. ולוקח עם שלושתן הציפור החיה; וארבעה מינין אלו, מעכבין זה את זה. ועץ ארז ואיזוב שנתקלפו, פסולין.
ד) וכורך האיזוב עם הארז בלשון של זהורית, ומקיף להן ראשי אגפיים וראש הזנב של ציפור החיה; וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן, ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע, ומשלח את הציפור. וכיצד משלחה, עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה, ואינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר -- שנאמר "מחוץ לעיר, אל פני השדה" (ויקרא יד,נג); שילחה וחזרה -- חוזר ומשלחה, אפילו מאה פעמים.
ה) ואחר כך מגלח הכוהן את המצורע. כיצד מגלחו, מעביר תער על כל בשרו הנראה, אפילו בית השחי ובית הערווה, ושאר כל שיער הגוף -- עד שייעשה כדלעת: שנאמר "את כל שיערו" (ויקרא יד,ח; ויקרא יד,ט). אם כן למה נאמר "ראשו וזקנו וגבות עיניו" (ראה ויקרא יד,ט) -- לרבות כל כיוצא בהם, ולמעט שיער שבתוך החוטם לפי שאינו נראה.
ו) ואחר כך מכבס בגדיו, וטובל, ויטהר מלטמא בביאה, ומלטמא משכב ומושב. וייכנס לפנים מן החומה, ומונה שבעת ימים. ואסור בשבעת הימים בתשמיש המיטה -- שנאמר "מחוץ לאוהלו" (ויקרא יד,ח), מלמד שאסור בתשמיש המיטה; והמצורעת, מותרת בתשמיש המיטה.
ז) [ב] כל שבעת הימים האלו, עדיין הוא אב הטומאה, מטמא אדם וכלים במגע, ואינו מטמא במשא: שהרי הוא אומר "והיה ביום השביעי... וכיבס את בגדיו..." (ויקרא יד,ט), מלמד שהיה מטמא בגדים; וכשם שהיה מטמא בגדים במגע, כך מטמא אדם במגע -- שכל המטמא בגדים, מטמא אדם.
ח) וביום השביעי מגלחו הכוהן תגלחת שנייה, כראשונה; ומכבס בגדיו, וטובל, ויטהר מלטמא אחרים. והרי הוא ככל טבולי יום, ואוכל במעשר; העריב שמשו, אוכל בתרומה; הביא כפרתו, אוכל בקודשים כמו שביארנו.
ט) [ג] כשהוא מגלח בשתי התגלחות, אינו מגלח אלא בתער; ואם גילח שלא בתער, או שהניח שתי שערות -- לא עשה כלום. ואינו מגלחו אלא כוהן; ואם שייר שתי שערות בתגלחת ראשונה, וגילחן בשנייה -- לא עלתה לו אלא תגלחת אחת בלבד, והרי היא ראשונה. וכל היום כשר לטהרת המצורע.
י) [ד] תגלחות המצורע וטבילתו והזאתו, אינן מעכבות זו את זו; ושאר כל מעשיו, מעכבים. [ה] שחיטת הציפור והתגלחת וההזיה, ביום; ושאר כל מעשיו, בין ביום בין בלילה. אלו, באנשים; ושאר כל מעשיו, בין באנשים בין בנשים. אלו, בכוהנים; ושאר כל מעשיו, בין בכוהנים בין בישראל.
יא) [ו] טהרת מצורע זו -- נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית; וכוהן שטימאו, מצווה לטהרו -- שנאמר "לטהרו, או לטמאו" (ויקרא יג,נט). והכול כשרין לטהר את המצורע -- אפילו זב, ואפילו טמא מת; ואין מצורע מטהר מצורע. ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, שאין עושין מצוות חבילות חבילות.
יב) [ז] עץ ארז ואיזוב ושני תולעת שטיהר בהן מצורע זה, מטהר בהן מצורעים אחרים. וכן ציפור המשתלחת, מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה; ומותרת באכילה. אבל הציפור השחוטה, אסורה בהנאה; ומאימתיי תיאסר, משעת שחיטתה.
יג) שחטה, ואין שם איזוב ולא עץ ארז ולא שני תולעת -- הרי זו אסורה בהנאה: ששחיטה שאינה ראויה, שמה שחיטה. והאוכל כזית מציפור השחוטה -- עבר על עשה, ועל לא תעשה: שנאמר "וזה -- אשר לא תאכלו, מהם" (דברים יד,יב) -- מפי השמועה למדו שזה, לרבות הציפור השחוטה; ונאמר "טהורה, תאכלו" (דברים יד,יא) -- הא אחרת, לא תאכלו; ולאו הבא מכלל עשה, עשה.
יד) [ח] אין לוקחין שתי הציפורים מציפורי עיר הנידחת, ולא מציפורים שהחליפן בעבודה זרה, ולא מציפורים שהרגו את הנפש. ומצוותן שיהיו שתיהן שוות במראה ובקומה ובדמים, ולקיחתן כאחת; אף על פי שאינן שוות, או שלקח אחת היום ואחת למחר -- כשרות.
טו) לקח שתי הציפורים לשם איש, כשרות לטהר בהן אישה; לשם אישה, כשרות לטהר בהן איש; לטהר בהן בית מנוגע, כשרות לטהרת אדם; לקחן לאדם, כשרות לבית המנוגע: שנאמר "ולקח למיטהר" (ויקרא יד,ד).
טז) [ט] שחט אחת מהן, ונמצאת שלא דרור -- ייקח זוג לשנייה, והראשונה מותרת באכילה; שחט האחת, ונמצאת טריפה -- ייקח זוג לשנייה, והראשונה מותרת בהנאה. [י] נשפך הדם, מניחין את המשתלחת עד שתמות; מתה המשתלחת -- יישפך הדם, וייקח שתיים אחרות.