הלכות שאר אבות הטומאות פרק יט
א) שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן הלך, ועשה טהרות ונאכלו, והזה שלישי ושביעי וטבל וטהר, והלך בשני ועשה טהרות -- הרי אלו טהורות; ואם קיימות הראשונות -- אלו ואלו תלויות, שבודאי שאחד מן הטהרות טמא. ואם לא טהר בינתיים, הראשונות תלויות; והשנייות יישרפו -- שהרי הן טמאות בודאי, שזה טמא הוא מפני שהלך בשני שבילין.
ב) וכן הצפרדע והשרץ ברשות הרבים, ואין צורתן ניכרת ואין ידוע איזה הוא השרץ, ונגע באחד מהם ועשה טהרות ונאכלו, וטבל ונגע בשני ועשה טהרות -- הרי אלו טהורות; ואם קיימות הראשונות, אלו ואלו תלויות. ואם לא טבל בינתיים -- הראשונות תלויות, והשנייות יישרפו.
ג) [ב] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ועשה טהרות, ובא חברו, והלך בשני ועשה טהרות -- אם באו ונשאלו זה אחר זה -- מורין לכל אחד מהן בפני עצמו, שהוא טהור; באו שניהן כאחת, או שבא האחד ושאל עליו ועל חברו ואמר שניים היינו ובשני השבילים הלכנו ושתי טהרות עשינו -- הרי שניהן טמאין, וטהרות שעשו יישרפו.
ד) וכן אם נטמאו בטומאה קלה. כיצד, שני כיכרים אחד טמא ואחד טהור, אכל את אחד מהן ועשה טהרות, ובא חברו, ואכל את השני ועשה טהרות -- אם נשאלו זה אחר זה, שניהם טהורין: מפני שהן ספק דברי סופרים, שהוא מכלל הספקות שטיהרו חכמים כמו שביארנו.
ה) נשאלו שניהם כאחת, או ששאל עליו ועל חברו -- שניהם טמאין מספק, וטהרותיהן נשרפות: שהרי ודאי אחת מהטהרות טמאה. ואפילו כיכר אחת טמאה שנתערב במאה כיכרות טהורין -- הרי כולן טמאין, ויישרפו.
ו) [ג] כיכר טמא שנתערב בתשעה כיכרות טהורין, ובאו חמישה בני אדם ואכלו חמישה כיכרות מהם, ובאו חמישה בני אדם אחרים ואכלו החמישה הנשארים -- הרי הראשונים טמאים, שאין להם אנשים אחרים שיתלו בהם; והחמישה האנשים האחרונים טהורין, מפני שהם תולין בראשונים.
ז) [ד] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלכו בהם שני אנשים איש אחד טהור ואיש אחד טמא, אפילו היה האחד תלוי -- הרי זה הטהור תולה בתלוי; ואומרין זה הטהור, הלך בשביל הטהור והרי הוא בטהרתו, וזה התלוי, הלך בשביל הטמא -- ואף על פי שנשאלו שניהם כאחד.