אחת מתורות המגיד ממעזריטש ששמע רבינו הזקן בהיותו שם בפעם הראשונה - שלהי קיץ תקכ"ד עד אחרי חה"פ [חג הפסח] תקכ"ה:
אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. אנכי מי שאנכי, שהוא נעלם ונסתר גם מנאצלים היותר עליונים, הלביש עצמותו יתברך בכמה צמצומים להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים, שרפים חיות ואופנים מלאכים ועולמות עד אין מספר, ובצמצומים עד אין שיעור עשיתי ארץ הלזו הגשמית. ואדם עליה בראתי, האדם הוא תכלית ההתהוות, ובראתי בגמטריא תרי"ג הוא תכלית האדם, וכדאיתא בפרדס בשם ספר הבהיר, אמרה מדת החסד לפני הקב"ה [הקדוש ברוך הוא], רבונו של עולם מימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברם עומד ומשמש במקומי. כי אברהם שהוא נשמה בגוף, ועוסק בהכנסת אורחים לפרסם אלקותו יתברך בעולם הזה התחתון הוא למעלה במעלה ובמדריגה לגבי מדת החסד דאצילות. ואמרה מדת החסד לפני הקב"ה [הקדוש ברוך הוא], הוא קנאת מדת החסד דאצילות, אשר קנאה בעבודת אברהם ע"ה [עליו השלום].