הלכות שחיטה פרק ה

א) כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות, שהטריפה האמורה בתורה היא הנוטה למות; ולא נאמר טריפה אלא שדיבר הכתוב בהווה, כגון שטרפה ארי וכיוצא בו ושברה ועדיין לא מתה. [ב] ויש שם חולאים אחרים שאם יארעו לה תיחשב טריפה, והן הלכה למשה מסיניי; ושמונה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיניי, ואלו הן -- דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, ושבורה.

ב) [ג] אף על פי שכולן הלכה, הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה, החמירו בה: וכל ספק שיסתפק בדרוסה, אסור; ושאר שבעה מיני טריפות, יש בהן ספקות מותרין, כמו שיתבאר.

ג) [ד] הדרוסה -- הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו הבהמה וידרוס עליה בידו, או ידרוס הנץ והנשר וכיוצא בהן על העוף. ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה, אלא לארי בלבד; ובבהמה דקה, מן הזאב ולמעלה. ובגדיים וטלאים, אפילו חתול ושועל ונמייה וכיוצא בהן, יש להן דריסה. [ה] הנץ, יש לו דריסה, ואפילו בעוף גדול. אבל שאר עופות הדורסין, יש לו דריסה בעוף שכמוהו; ואין לו דריסה בעוף שהוא גדול ממנו. [ו] ויש לחולדה דריסה, בעופות; וכלב אין לו דריסה כל עיקר, לא בעוף ולא בבהמה וחיה. והנץ, יש לו דריסה בגדיים וטלאים -- והוא, שייקוב בציפורניו לבית החלל.

ד) [ז] אין דריסה, אלא ביד הטורף; אבל ברגליו, אין חוששין לו. ואין דריסה, אלא בציפורן; אבל בשן, אין חוששין לו -- אלא אם כן נקב עד בית החלל, ובודקין שמא ניקב אחד מן האברים שנטרפת בנקיבתן. ואין דריסה, אלא בכוונת הטורף; אבל אם נפל הדורס ונשתקעו ציפורניו בנטרף, אין זו דריסה. ואין דריסה, אלא מחיים; אבל אם דרס ונהרג ועדיין ידו בדרוסה, ולא שמט ציפורניו ממנה אלא אחר מותו -- אין חוששין לו.

ה) [ח] וכיצד דין הדרוסה, כל מקום שאמרנו, חוששין לה -- שוחטין את הנטרף, ובודקין כל החלל שלו מכף הירך עד הקודקוד: אם נמצאת כולה שלמה מכל מיני טריפות, ולא נמצא בה רושם הדריסה -- הרי זו מותרת; ואם נמצא בה רושם הדריסה -- הרי זו טריפה, ואסורה מן התורה.

ו) [ט] איזה הוא רושם הדריסה, שיאדים הבשר כנגד בני מעיים; ואם נימוק הבשר כנגד בני מעיים, עד שנעשה כבשר שהרופא גורדו מן החבורה -- רואין אותו הבשר כאילו חסר, וטריפה. [י] ואם דרס בסימנין -- משיאדימו, טריפה; ודריסתן במשהו: כיון שהאדים בהן כל שהוא מחמת דריסה, טריפה.

ז) [יא] ספק דרוסה -- אסורה, עד שתיבדק כדרוסה ודאית. כיצד, ארי שנכנס לבין שוורים, ונמצא ציפורן בגבו של אחד מהן -- חוששין שמא ארי דרסו, ואין אומרין שמא בכותל נתחכך. וכן שועל או נמייה שנכנס לבין העופות, והוא שותק והם מקרקרין -- חוששין שמא דרס. אבל אם היה הוא נוהם והן מקרקרין, מיראתן ומנהימתו הן מקרקרין; וכן אם קטע ראש אחד מהן, הנה נח רוגזו; וכן אם שתק הוא והן, אין חוששין -- שאילו הזיק, היו מקרקרין.

ח) [יב] ספק שנכנס לכאן טורף או לא נכנס לכאן, או שראינו ולא נודע אם זה מן הטורפין או אינו מן הטורפין -- אין חוששין לו; וכן עוף שנכנס לבין העצים, או לבין הקנים, ויצא וראשו מנטף דם, או צווארו -- אין חוששין לו שמא נטרף, אלא אומרין, שמא בעצים ניזק.