רמב״ם פרק אחד ליום - כ״ב טבת ה׳תשפ״ה
הל׳ מטמאי משכב ומושב פרק ה

רמב״ם פרק אחד ליום

הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ה

א) הזב, והזבה, והנידה, והיולדת -- לעולם הן בטומאתן, ומטמאין אדם וכלים ומשכב ומרכב עד שיטבלו: אפילו נתאחרו כמה שנים בלא ראיית טומאה, ולא טבלו -- הרי הן בטומאתן.

ב) יולדת שלא טבלה אחר שבעה לזכר, וארבעה עשר לנקבה -- כל דם שתראה, אף על פי שהוא בתוך ימי טוהר -- הרי הוא כדם הנידות, ומטמא לח ויבש: לא תלה הכתוב בימים בלבד, אלא בימים וטבילה.

ג) יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה, ונעקר ממנה דם בירידתה, ויצא חוץ לבין השיניים -- הרי זו טמאה; ואין הטבילה מועלת לדם זה, ואף על פי שעדיין הוא בבשרה. ואם נעקר ממנה בעלייתה מן המקוה -- הרי זו טהורה, מפני שהוא דם טוהר, והטבילה מועלת לכל הדם המובלע באברים, ומשימה אותו דם טוהר.

ד) יולדת שטבלה אחר שבעה של זכר, וארבעה עשר של נקבה, או אחר ספירת שבעת ימים נקיים, אם הייתה יולדת בזוב -- הרי היא בכל ימי טוהר שלה, כטמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו. והרי היא טבול יום, בכל אותן הימים; ואינה צריכה טבילה אחרת, בסוף ימי טוהר, אלא במשלם הימים, הרי היא כטבול יום שהעריב שמשו.

ה) במה דברים אמורים, שהיא כטבול יום לעניין תרומה ומעשר; אבל לקודשים, הרי היא כראשון לטומאה שעדיין לא טבל, אלא כמי שנגע בנידה או בטמא מת, כיוצא בהן.

ו) נמצאת למד שהיולדת, בתוך ימי טוהר -- אוכלת במעשר ופוסלת את התרומה, כטבול יום כמו שיתבאר. ואם נפל מרוקה ומדם טהרתה על כיכר של תרומה, הרי הוא בטהרתו -- שמשקה טבול יום טהור כמו שיתבאר; ומטמאה את הקודשים כוולד הטומאות, עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכול. וייראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקודש, שהיא צריכה טבילה אחרת בסוף, ואחר כך תיגע בקודש, אף על פי שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה.

ז) [ה] יולדת שהיא מצורעת, וטבלה אחר שבעה של זכר או ארבעה עשר של נקבה -- הרי דם טהרה שלה טמא, כרוקה וכמימי רגליה; וכולן כמשקין טמאין: שכל הטמאין, המשקין היוצאין מהן כמשקין שהן נוגעין בהן -- חוץ מזב וכיוצא בו, שהרי שלושה משקין היוצאין ממנו אבות הטומאות כמו שביארנו.

ח) [ו] זבה קטנה שטבלה ביום השמור שלה אחר הנץ החמה, כמו שביארנו בעניין איסור נידה -- הרי מגעה ובעילתה תלויין: אם נגמר היום, ולא ראת -- כל שנגעה בו טהור, ובועלה טהור ופטור; ואם ראת דם אחר שטבלה -- כל טהרות שעשת טמאות, ועושה משכב ומושב, ובועלה חייב חטאת. טבלה בליל השמור, קודם שיעלה עמוד השחר -- הרי זו כמי שלא טבלה, ועדיין עושה משכב ומושב.

ט) [ז] הרואה דם ביום אחד עשר, וטבלה לערב ליל שנים עשר -- הרי זו מטמאה משכב ומושב, אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה, כמו שביארנו בעניין איסור נידה.

י) [ח] טבלה ביום שנים עשר אחר הנץ החמה -- אף על פי שאסורה לשמש עד לערב -- אם שימשה, בועלה טהור; ומשכבה ומרכבה טהורין, אף על פי שראת דם ביום שנים עשר אחר הטבילה -- מפני שהוא תחילת נידה, כמו שביארנו שם באיסור נידה, ואינו מצטרף ליום אחד עשר. לפיכך אינה צריכה לשמור יום שנים עשר, אלא טובלת ועוסקת בטהרות.

יא) אבל הרואה דם בעשירי -- טובלת ביום אחד עשר, ומשמרת אותו: שאם תראה בו דם אחר טבילה -- נטמאו כל טהרות שעשת, ונטמא בועלה, אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה, כמו שביארנו שם בנידה.

יב) [ט] זב וזבה גדולה שטבלו ביום שביעי שלהן כמו שביארנו -- לא יתעסקו בטהרות, עד לערב: שמא יראו טומאה, ויסתרו שבעת ימי הספירה; ונמצא אותן הטהרות טמאות למפרע. ואף על פי שהם עושין משכב ומרכב למפרע -- אין מטמאין כלי חרס בהיסט מאחר שטבלו, אף על פי שחזרו וראו טומאה וסתרו הכול; וכל כלי חרס שהסיטו עד שלא ראו, טהור.

x
וארא רביעי (עם פרש״י) -- שמות: ז׳, ח׳ - ח׳, ו׳חומש:
ק״ו - ק״זתהילים:
ובזה יובן... צדיקתניא:
הל׳ מלוה ולוה פרק כב-כדרמב״ם ג״פ:
הל׳ מטמאי משכב ומושב פרק הרמב״ם פ״א:
מל״ת רלזספר המצוות:
לעילוי נשמת הת׳ מנחם מענדל ע״ה בן יבלחט״א ר׳ דוד צירקינד