הלכות מקוות פרק ה
א) מקוה שנפלו אליו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, מארבעה כלים אין מצטרפין, במה דברים אמורים בזמן שלא נתכוון לרבות אבל אם נתכוון לרבות את מי המקוה אפילו נפל משקל דינר בכל שנה מצטרף לשלשה לוגין בין שקדמו השאובים את הכשרים בין שקדמו הכשרים את השאובים או שנפלו שתיהן כאחת, כיון שנפלו שלשה לוגין שאובין לתוך ארבעים סאה או לפחות, נפסל הכל ונעשה שאוב.
ב) שנים שהטילו זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה, והסוחט כסותו והגביהה והמים שבה נופלין ממקומות הרבה, וכן המערה מן הצרצור שמטיל ממקומות הרבה הרי אלו פוסלין.
ג) המטביל כר או כסת של עור במקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות כיון שהגביה שפתותיהן מן המים נמצאו המים שבתוכן שאובין, כיצד יעשה מטבילן ומעלן דרך שוליהן, אבל הקופה והשק מטבילן ומעלן כדרכן ואינו חושש.
ד) מקוה שיש בו שלש גומות ממים שאובין לוג בכל גומא ונפלו לתוכו מים כשרים אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא יגיעו לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול.
ה) שני מקואות אין בכל אחד מהן ארבעים סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו שני המקואות הרי אלו כשרין מפני שלא נקרא על אחד מהן שם פסול, אבל מקוה שאין בו ארבעים סאה שנפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין ואחר כך נחלק לשנים וריבה מים כשרים על כל אחד מהן הרי אלו פסולין שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשוב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי.
ו) בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שתחשב שלא נשארו מן השאובין שהיו בבור שלשה לוגין, מקוה שנפל לתוכו מים שאובין ונפסל ואחר כך ריבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים ארבעים סאה הרי הוא בפיסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו ויפחתו השאובין משלשה לוגין, כיצד מקוה שיש בו עשרים סאה מי גשמים ונפל לתוכו סאה מים שאובים ואחר כך הרבה עליו מים כשרים, הרי זה בפיסולו עד שידע שיצאו ממנו עשרים סאה שהיו בו וחמשה קבין ויותר מרביע הקב ולא נשאר מן הכל שנפסל חוץ מפחות משלשה לוגין, וכן אם עשה מקוה שיש בו ארבעים סאה מים כשרים ועירבו עם המקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו.
ז) המסלק את הטיט לצדדים, ונמשכו ממנו שלשה לוגים למקוה הרי זה כשר, היה תולש הטיט ומגביהו בידו והבדילו מן המקוה לצדה ונמשכו ממנו שלשה לוגין הרי אלו פוסלין.
ח) גייס העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהן וברגליהם שלשה לוגין למקוה הרי זה כשר, ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחילה הרי זה כשר.
ט) מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין שאובין הרי זה כשר לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים, ופסולין להקוות עליהן, ירדו עליהן גשמים ורבו עליהן הרי אלו כשרים להקוות עליהם, נפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאים הרי זה פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים, ופסולין להקוות עליו, ירדו גשמים ורבו עליהן הרי הן כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצאו כל המים הראשונים שנעשו כולן כשאובין ולא ישאר מהן אלא פחות משלשה לוגין, וכן מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר דינר ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין הרי זה פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים ופסולין להקוות עליהן, נפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים אפילו כולן טמאין ואחר כך נפלו לתוכו משקל דינר מי גשמים שהשלימו כשר, כשם שטהור לטבילה כך טהור לכל דבר.
הלכות מקוות פרק ו
א) כל הכלים המקבלין שהלכו המים עליהן או שנפלו מתוכן הרי אלו שאובין ופוסלין את המקוה, והוא שיעשו לקבלה, אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כגון כלי אבנים וכלי אדמה הרי אלו פוסלין.
ב) כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל את המקוה, כגון הסלונות שהמים נמשכין מהן אף על פי שהן רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה בין שהיו של מתכת או של חרס.
ג) השוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה לפי שאינה כלי, אבל כלי שחיברו בסלע פוסל את המקוה אף על פי שחיברו בסיד, ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשירה ואינה פוסלת את המקוה.
ד) הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאהו מקוה הרי זה כשר, וכן אם פקק את הנקב בסיד ובבנין אינו פוסל והמים הנקוין בתוכו מקוה כשר, סתמו בסיד או בגפסיס עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה, ואם הוליכו על גב הארץ ועל גב הסיד ומירח בטיט מן הצדדין הרי זה כשר.
ה) המניח טבלא תחת הצינור והרי המים נמשכין על הטבלא ויורדין למקוה אם היה לטבלא דופן הרי זה פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת, זקפה תחת הצינור כדי להדיחה אף על פי שיש לה דופן אינה פוסלת שהרי לא עשאה לקבל.
ו) החוטט בצינור מקום לקבל בו הצרורות המתגלגלין במים כדי שלא ירדו עם המים אם היה הצינור של עץ וחפר בו כל שהוא פוסל שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבלה, ואפילו שקבעו אחר שחקק בו הואיל והיה עליו תורת כלי שהיה תלוש, אבל אם קבעו בקרקע ואחר כך חקק בו בית קיבול אינו פוסל, ואם היה צינור של חרס אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית, אף על פי שנתמלא המקום החקוק שבצינור צרורות המתחלחלין בתוכו הרי הוא בפיסולו ואינו כסתום, ירד לתוך המקום שחקק עפר או צרורות וסתמו ונכבש הרי זה כשר.
ז) הספוג והדלי שהיו בהן שלשת לוגין מים ונפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא שלשת לוגין שנפלו לא כלי שנפלו בו מים שאובין.
ח) השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד, ואם היה שק או קופה מטבילין בהן, וכן המניח שק או קופה תחת הצינור אין המים הנמשכין מהן פוסלין את המקוה.
ט) גיסטרא טמאה שהיא בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים והטביל בה הכלים טהרו מטומאתן, אבל כשיגביהם מן המים עד שהן באויר הגיסטרא מתטמא המים שעל גבן מאויר הגיסטרא וחוזר ומטמא אותן, וכן מעיין היוצא מתחת התנור הטמא וירד וטבל בתוכו הוא טהור וידיו טמאות מאויר התנור אלא אם כן היו המים למעלה מן התנור כרום ידיו שנמצא כשטבל ידיו למעלה מן התנור שאין כלי חרס מתטהרין במקוה כמו שביארנו.
י) חבית מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לשלשה לוגין שלא יהיו במקום אחד, וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדין שם, אבל הנהרות וכיוצא בהן הואיל והם נמשכין הרי זה טובל שם.
יא) מים שאובין שהיו בצד המקוה אף על פי שהמים נוגעין במי המקוה לא פסלוהו מפני שהן כמקוה סמוך למקוה, היו השאובין באמצע פוסלין את המקוה.
יב) שתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניהן והעליונה מלאה מים כשירים והתחתונה מלאה מים שאובין ונקב בכותל שבין העליונה לתחתונה, אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין מים שאובין נפסלה העליונה מפני שהנקב כאילו הוא באמצע העליונה לא בצדה.
יג) כמה יהיה בנקב ויהיה בו שלשה לוגין הכל לפי הבריכה, אם היתה הבריכה התחתונה ארבעים סאה צריך שיהיה הנקב אחד משלש מאות ועשרים לבריכה, היתה עשרים סאה צריך להיות הנקב אחד ממאה וששים לבריכה וצא וחשוב לפי חשבון זה, שהסאה ששה קבין והקב ארבעה לוגין והלוג שש ביצים.
יד) שלשה מקואות זה בצד זה בכל אחד מהן עשרים סאה מכוונות ואחד מהן שאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו שלשתן ונערמו המים מכולן ונתערבו מלמעלה, המקואות כשרים והטובלים טהורים שהרי נעשה הכל ששים סאה מהן ארבעים כשרים זה בצד זה ואין המים השאובים פוסלין מקוה שיש בו ארבעים סאה כמו שביארנו, היה השאוב באמצע וירדו וטבלו בהן ונערמו המים ונתערבו המקואות, הרי המקואות כשהיו והטובלין טמאין כשהיו שהרי לא נתערבו ארבעים סאה הכשרין לפי שאינן זה בצד זה שהשאוב מבדיל ביניהן.
הלכות מקוות פרק ז
א) אין המקוה נפסל לא בשינוי הטעם ולא בשינוי הריח אלא בשינוי מראה בלבד, וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחילה פוסל את המקוה בשינוי מראה, כיצד היין או החלב והדם וכיוצא בהן ממי כל הפירות אינן פוסלין את המקוה בשלשה לוגין שלא אמרו אלא מים שאובין, ופוסלין בשינוי מראה אפילו מקוה שיש בו מאה סאה ונפל לו לוג יין או מי פירות ושינה את מראיו פסול, וכן מקוה שיש בו עשרים סאה מים כשרים או פחות מזה ונפל לתוכו סאה יין או מי פירות ולא שינו את מראיו הרי אלו כשירים כשהיו, ואין הסאה שנפלה עולה למדת המקוה, ואם נוסף על העשרים עשרים אחרים מים כשירים הרי זה מקוה כשר.
ב) יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין.
ג) ואלו מעלין ולא פוסלין, השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, וטיט הנרוק, כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל לתוכו סאה מאחד מאלו הרי זה עולה למדתו והרי המקוה כשר ושלם, נמצאו מעלין ולא פוסלין, אפילו הביא ארבעים סאה שלג בתחילה והניחן בעוקה וריסקו שם הרי זה מקוה שלם וכשר.
ד) ואלו פוסלין ולא מעלין, מים שאובין בין טהורין בין טמאים, ומי כבשים, ומי שלקות, והתמד עד שלא החמיץ, והשכר, כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר משקל דינר ונפל מאחד מאלו משקל דינר לתוכן אינו עולה למדת המקוה ולא השלימו, ואם נפל מאחד מהן שלשה לוגין מהן פוסלין את המקוה.
ה) ואלו לא פוסלין ולא מעלין, שאר המשקין, ומי פירות, והציר, והמורייס, והתמד משהחמיץ, כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחד ונפל מאחד מאלו סאה לתוכן לא העלהו והרי המים כשרים כשהיו שאין אלו פוסלין אלא בשינוי מראה כמו שביארנו.
ו) ופעמים שאלו מעלין את המקוה, כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה ונפל לתוכו סאה מאחד מאלו וחזר ולקח סאה ממנה הרי הארבעים שנשארו מקוה כשר.
ז) מקוה שהדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו כשר.
ח) מי הצבע פוסלין את המקוה בשלשה לוגין, ואין פוסלין אותו בשינוי מראיו.
ט) מקוה שנפל יין או מוהל או שאר מי פירות ושינו את מראיו ונפסל כיצד תקנתו ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיו למראה מים, ואם היה במקוה ארבעים סאה מים כשרים ממלא ושואב לתוכן עד שיחזרו מראיו למראה מים, נפל לתוכו יין או מוהל וכיוצא בה ונשתנה מראה מקצתו, אם אין בה מראה מים שלא נשתנה כדי ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו, והטובל במקום שנשתנה לא עלתה לו טבילה, אפילו חבית של יין שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה של יין הטובל באותו מקום לא עלתה לו טבילה.
י) שלשה לוגין מים שאובין שנפל לתוכן אפילו משקל דינר יין ושינה מראיהן והרי מראה הכל מראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו אלא אם שינו את מראיו.
יא) שלשה לוגין חסר דינר מים שאובין שנפל לתוכן דינר חלב או מי פירות והרי מראה הכל מים ונפלו למקוה לא פסלוהו עד שיפלו שלשה לוגין מים שאובין שאין בהן תערובת משקה אחר ולא מי פירות.
יב) מקוה שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו ולא נפל לו דבר הרי זה כשר לא אמרו אלא שנשתנה מחמת משקה אחר.