תניא - ה׳ אדר ב׳ ה׳תשפ״ד
והוא בהקדים לשון - ״מד״ בראשו עכ״ל

תניא

והוא בהקדים לשון הינוקא [בזהר פ' בלק] על פסוק החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עינוי דבר נש כו' אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגילוי' דרישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכם עינוהי ומילוי ברישיה אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לנדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דב"נ איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צוח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדאן טבאן וע"ד החכם עיניו בראשו עכ"ל.

x
פקודי ששי (עם פרש״י) -- שמות: מ׳, י״ז - כ״זחומש:
כ״ט - ל״דתהילים:
והוא בהקדים לשון - ״מד״ בראשו עכ״לתניא:
הל׳ עדות פרק כ-כברמב״ם ג״פ:
הל׳ נדרים פרק דרמב״ם פ״א:
מ״ע קפספר המצוות:
לעילוי נשמת הרב אליעזר צבי זאב ב״ר מרדכי שכנא ע״ה צירקינד