תניא

ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקר' עוז וכח וכמארז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש כדכתיב ולא יכנף עוד מוריך [פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש] והיו עיניך רואות את מוריך וכתיב כי עין בעין יראו וגו' וכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'. ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו:

הגהה

(וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל):

ויקרא שלישי (עם פרש״י) -- ויקרא: ב׳, ז׳ - ט״ז	חומש:
מ״ט - נ״ד	תהילים:
ולזה נתן הקב״ה - ״מו״ מהאר״י ז״ל)	תניא:
הל׳ אבל פרק ג-ה	רמב״ם ג״פ:
הל׳ נדרים פרק ח	רמב״ם פ״א:
מל״ת קסח	ספר המצוות: