אעבדך שבע שנים. הם ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים (ב״ר ע, יז.), ותדע שכן הוא, שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים:

ברחל בתך הקטנה. כל הסימנים הללו למה, לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי, אמר לו אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר הקטנה, ואף על פי כן לא הועיל, שהרי רמהו:

מלאו ימי. שאמרה לי אמי. ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן פ״ד שנה, ואימתי אעמיד י״ב שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כך:

ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה יג:):

מלא שבע זאת. דבוק הוא, שהרי נקוד בחטף (פי׳ בשו״א), שבוע של זאת, והן ז׳ ימי המשתה, בגמ׳ ירושלמית במועד קטן וא״א לומר שבוע ממש, שאם כן היה צריך לינקד השי״ן בפתח (ר״ל בקמץ), ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתיב שבעה שבועות תספר לך, לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה, שטיינ״א בלע״ז (איין זיעבענטליג):

ונתנה לך. לשון רבים, כמו נרדה ונבלה, ונשרפה, אף זה לשון ונתן ונתנה וגו׳:

גם את זאת. מיד לאחר שבעת ימי המשתה ותעבוד לאחר נשואיה:

עוד שבע שנים אחרות. אחרות הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה (ב״ר ע, כ.), ואף על פי שברמאות בא עליו:

ותקרא שמו ראובן. רבותינו פירשו (ברכות ז:), אמרה, ראו מה בין בני לבן חמי, שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו, אלא שבקש להוציאו מן הבור:

הפעם ילוה אישי. לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות שי״ב שבטים יוצאים מיעקב, וד׳ נשים ישא, אמרה, מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים:

על כן. כל מי שנאמר בו על כן, מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי, שהארון היה מכלה בהם (ב״ר עא, ד.):

קרא שמו לוי. בכולם כתיב ותקרא, (שהיא קראה), וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה, ששלח הקב״ה גבריאל והביאו לפניו, וקרא לו שם זה, ונתן לו כ״ד מתנות כהונה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:

הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות:

ותקנא רחל באחתה. קנאה במעשיה הטובים, אמרה, אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים (ב״ר עא, ו.):

הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה:

מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת (ב״ר שם):

התחת. וכי במקומו אני:

אשר מנע ממך. את אומרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני:

על ברכי. כתרגומו ואנא ארבי:

ואבנה גם אנכי. מהו גם, אמרה לו, זקנך אברהם היו לו בנים מהגר, וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה, זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי:

ואבנה גם אנכי ממנה. כשרה:

דנני אלהים. דנני וחייבני וזכני (ב״ר עא, ז.):

נפתולי אלהים. מנחם בן סרוק פירש במחברת צמיד פתיל, חבורים מאת המקום, נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום, להיות שוה לאחותי:

גם יכלתי. הסכים על ידי. ואונקלוס תרגם לשון תפילה, נפתולי אלהים נפתלתי, בקשות החביבות לפניו נתקבלתי ונתעתרתי כאחותי:

נפתלתי. נתקבלה תפלתי. ומדרש אגדה יש רבים, בלשון נוטריקון:

ותלד זלפה. בכולן נאמר הריון, חוץ מזלפה, לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים, ואין הריון ניכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה, שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהגן, ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה:

בא גד. בא מזל טוב, כמו גד גדי וסנוק לא (שבת סז:), ודומה לו העורכים לגד שלחן (ישעיה סה, יא.). ומדרש אגדה, שנולד מהול כמו גדו אילנא (דניאל ד, יא.), ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת. דבר אחר למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים: