הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י
א) כל שהוא חייב בעורלה, יש לו רבעי, וכל שפטור מן העורלה, אינו חייב ברבעי -- שנאמר "שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא ייאכל. ובשנה הרביעית, יהיה כל פריו, קודש הילולים, לה'" (ויקרא יט,כג-כד).
ב) הנוטע אילן מאכל, ודעתו עליו שיהיה סייג לגינה, או שנטעו לקורות האילן, לא לפירותיו -- הרי זה פטור מן העורלה; נטעו לסייג, וחזר וחשב עליו למאכל, או שנטעו למאכל, וחזר וחשב עליו לסייג -- כיון שעירב בו מחשבת חיוב, חייב. נטעו שלוש שנים לסייג, ומכאן ואילך למאכל -- אין לו רבעי: שכל שאין לו עורלה, אין לו רבעי.
ג) נטע אילן וחשב שיהיה הצד הפנימי שלו למאכל והחיצון לסייג, או שיהיה הצד התחתון למאכל והעליון לסייג -- זה שחשב עליו למאכל, חייב בעורלה; וזה שחשב עליו לסייג או לעצים, פטור: שהדבר תלוי בדעתו של נוטע. והצלף חייב בעורלה, האבייונות בלבד; אבל הקפריסין, מותרות.
ד) הנוטע לרבים בתוך שדהו, חייב בעורלה, שנאמר "ונטעתם" (ויקרא יט,כג), אפילו לרבים. במה דברים אמורים, בארץ ישראל; אבל בחוצה לארץ, פטור.
ה) הנוטע ברשות הרבים, והנוטע בספינה, והעולה מאליו ברשות היחיד, ונוכרי שנטע בין לישראל בין לעצמו, והגזלן שנטע -- חייבין בעורלה וברבעי.
ו) העולה מאליו במקום פכשים, פטור; אפילו הנוטע במקום שאינו יישוב, פטור: והוא שלא יהיה עושה, כדי טיפול שמטפל בפירותיו עד שמביאן ליישוב. אבל אם היה עושה כדי טיפולו, חייב בעורלה.
ז) הנוטע למצוה, כגון שנטע אתרוג ללולב, או זית למנורה -- חייב בעורלה. הקדיש ואחר כך נטע, פטור מן העורלה; נטע ואחר כך הקדיש, חייב בעורלה.
ח) הנוטע בעציץ שאינו נקוב, חייב בעורלה -- אף על פי שאינו כארץ לזרעים, הרי הוא כארץ לאילנות. [ט] אילן שנטעו בתוך הבית, חייב בעורלה.
ט) זה שנטעו גויים עד שלא באו אבותינו לארץ, פטור; אבל משבאו לארץ, אף מה שנטעו גויים -- חייב, שנאמר "כי תבואו אל הארץ, ונטעתם" (ויקרא יט,כג), משעת ביאה. [י] וגוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק, חייב בעורלה. ויש לנוכרי נטע רבעי -- שאם בא לנהוג במצוה זו, הרי הוא קודש כנטע רבעי של ישראל.
י) [יא] אחד הנוטע גרעינה, או ייחור מן האילן, או שעקר את כל האילן ממקום ונטעו במקום אחר -- הרי זה חייב בעורלה, ומונה משעת נטיעתו.
יא) זיעזע את האילן ולא עקרו, ואחר כך מילא סביבותיו בעפר -- אם יכול לחיות אילו לא מילא סביבותיו, הרי זה פטור; ואם לאו, הרי זה כמי שעקר ונטע, וחייב. [יב] וכן אילן שנעקר, ונשאר ממנו בארץ שורש אחד, אפילו כמחט שמלפפין עליו הרוקמין את השני, והחזירו למקומו ונטעו -- פטור: מפני שיכול לחיות.
יב) נעקר כולו, ונעקרה הסלע ששורשיו בה עימו, וחזר ונטעו כמה שהוא בכל האדמה שסביבות שורשיו -- אם היה יכול לחיות מאותה אדמה אילו לא נטעו, הרי הוא כמי שלא נעקר; ואם לאו, חייב. [יג] אילן שקצצו מעם הארץ, והחליף -- חייב בעורלה, ומונין לו משעת קציצה.
יג) [יד] אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב -- חייב. במה דברים אמורים, בשחתך בד אחד מן האילן והבריכו בארץ, או הרכיבו באילן אחר; אבל אם מתח בד אחד מן האילן הזקן והבריך בארץ, או הרכיבו באילן אחר ועיקר הבד מעורה באילן הזקן -- הרי זה פטור.
יד) [טו] גדל זה הילד שהבריך ועשה פירות, ואחר כך נפסק עיקרו שהיה מעורה באילן הזקן -- מונה משעה שנפסק. ואותן הפירות מותרין, מפני שגדלו בהיתר; ואם הניחן אחר שנפסק העיקר, עד שהוסיפו במאתיים -- הרי אלו אסורין.
טו) [טז] ילדה שסיבכה בזקנה, והיו פירות בילדה -- אפילו הוסיפו מאתיים, הרי אלו הפירות של ילדה אסורין: שאין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור.
טז) [יז] אילן שהבריך ממנו בד בארץ, ואחר כך נעקר האילן כולו, והרי הוא חויה מן הבד שהוברך בארץ -- נעשה אותו אילן כאילו עתה נוטע, וחייב בעורלה; ומונה לאילן ולמה שצמח מן ההברכה, משעה שנעקר.
יז) [יח] הרי שהבריך בד בארץ, וצמח, והבריך בד אחר ממה שצמח בארץ, וצמח, וחזר והבריך מן השלישי, אפילו הן מאה מעורין זה בזה -- הואיל ולא נפסקו מן העיקר הראשון, הכול מותר; ואם נפסק עיקר הראשון, מונה לכול משעה שנפסק. [יט] אילן היוצא מן הגזע, פטור מן העורלה; מן השורשין, חייב בעורלה.
יח) ילדה פחותה מטפח, חייבת בעורלה כל שנותיה -- מפני שנראית כנטיעה בת שנתה. במה דברים אמורים, בנטיעה אחת, או שתיים כנגד שתיים ואחת יוצאה זנב; אבל אם היה הכרם כולו פחות מטפח -- הרי זה יש לו קול, ומונין כדרך שמונין לשאר האילנות.
יט) [כ] נוטעין ייחור של עורלה; ואין נוטעין אגוז של עורלה -- מפני שהוא פרי, ופירות עורלה אסורין בהניה כמו שביארנו בהלכות איסורי מאכלות. ואם עבר ונטע אגוז של עורלה, הרי הצומח מותר כשאר האילנות.
כ) [כא] וכן אין מרכיבין כפנייות של עורלה בדקלים, מפני שהן כפרי. עבר והרכיב, מותר: שכל דבר שיש לו שני גורמין, אחד אסור ואחד מותר -- הרי זה הנגרם משניהם מותר. לפיכך הצומח מפירות עורלה מותר -- שהרי גרם לו לצמוח הפרי האסור, והארץ המותרת.