הלכות בית הבחירה פרק א
בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג).
שאלו, שלום ירושלים; ישליו, אוהבייך (תהילים קכב,ו).
הלכותיו תשע, וזה הוא סידורן: הלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, הלכות ביאת המקדש, הלכות איסורי מזבח, הלכות מעשה הקרבנות, הלכות תמידין ומוספין, הלכות פסולי המוקדשין, הלכות עבודת יום הכיפורים, הלכות מעילה.
הלכות בית הבחירה. יש בכללן שש מצוות -- שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבנות מקדש; (ב) שלא לבנות המזבח גזית; (ג) שלא לעלות עליו במעלות; (ד) ליראה מן המקדש; (ה) לשמור את המקדש סביב; (ו) שלא להשבית שמירת המקדש.
הלכות כלי המקדש והעובדים בו. יש בכללן ארבע עשרה מצוות -- שש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות שמן המשחה; (ב) שלא לעשות כמוהו; (ג) שלא לסוך ממנו; (ד) שלא לעשות במתכונת הקטורת; (ה) שלא להקטיר על מזבח הקטורת חוץ מן הקטורת; (ו) לשאת הארון על הכתף; (ז) שלא יסורו הבדים ממנו; (ח) שיעבוד הלוי במקדש; (ט) שלא יעשה אחד במלאכת חברו במקדש; (י) לקדש הכוהן לעבודה; (יא) שיהיו כל המשמרות שווים ברגלים; (יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה; (יג) שלא ייקרע המעיל; (יד) שלא ייזח החושן מעל האיפוד.
הלכות ביאת המקדש. יש בכללן חמש עשרה מצוות -- שתי מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא ייכנס כוהן שיכור למקדש; (ב) שלא ייכנס לו כוהן פרוע ראש; (ג) שלא ייכנס לו כוהן קרוע בגדים; (ד) שלא ייכנס כוהן בכל עת אל ההיכל; (ה) שלא ייצא כוהן מן המקדש; (ו) לשלח טמאים מן המקדש; (ז) שלא ייכנס טמא למקדש; (ח) שלא ייכנס טמא להר הבית; (ט) שלא ישמש טמא; (י) שלא ישמש טבול יום; (יא) לקדש העובד ידיו ורגליו; (יב) שלא ייכנס בעל מום להיכל ולמזבח; (יג) שלא יעבוד בעל מום; (יד) שלא יעבוד בעל מום עובר; (טו) שלא יעבוד זר.
הלכות איסורי מזבח. יש בכללן ארבע עשרה מצוות -- ארבע מצוות עשה, ועשר מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב כל הקרבנות תמימים; (ב) שלא להקדיש בעל מום למזבח; (ג) שלא ישחוט; (ד) שלא יזרוק דמו; (ה) שלא להקטיר חלבו; (ו) שלא יקריב בעל מום עובר; (ז) שלא יקריב בעל מום אפילו בקרבנות הגויים; (ח) שלא יטיל מום בקודשים; (ט) לפדות פסולי המוקדשין; (י) להקריב מיום שמיני והלאה; (יא) שלא להקריב אתנן ומחיר; (יב) שלא להקטיר שאור ודבש; (יג) למלוח כל הקרבנות; (יד) שלא להשבית המלח מעל הקרבנות.
הלכות מעשה הקרבנות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות -- עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות העולה כמעשיה הכתובים על הסדר; (ב) שלא לאכול בשר עולה; (ג) סדר החטאת; (ד) שלא לאכול מבשר החטאת הפנימית; (ה) שלא יבדיל בחטאת העוף; (ו) סדר האשם; (ז) שיאכלו הכוהנים בשר קודשי קודשים; (ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה; (ט) שלא יאכל זר מקודשי קודשים; (י) סדר השלמים; (יא) שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים; (יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובים בתורה; (יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא; (יד) שלא ייתן עליה לבונה; (טו) שלא תיאכל מנחת כוהן; (טז) שלא תיאפה מנחת חמץ; (יז) שיאכלו הכוהנים שיירי מנחות; (יח) שיביא אדם כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון; (יט) שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן; (כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה; (כא) להביא קודשי חוצה לארץ לבית הבחירה; (כב) שלא לשחוט קרבנות חוץ לעזרה; (כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה.
הלכות תמידין ומוספין. יש בכללן תשע עשרה מצוות -- שמונה עשרה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב שני כבשים בכל יום עולות; (ב) להדליק אש על המזבח בכל יום; (ג) שלא לכבותה; (ד) להרים את הדשן בכל יום; (ה) להקטיר קטורת בכל יום; (ו) להדליק נרות בכל יום; (ז) שיקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, והיא הנקראת חביתין; (ח) להוסיף שני כבשים עולות בשבת; (ט) לעשות לחם הפנים; (י) מוסף ראשי חודשים; (יא) מוסף הפסח; (יב) להקריב עומר התנופה; (יג) לספור כל איש שבעה שבועות מיום הקרבת העומר; (יד) מוסף עצרת; (טו) להביא שתי הלחם עם הקרבנות הבאות בגלל הלחם ביום עצרת; (טז) מוסף ראש השנה; (יז) מוסף יום צום; (יח) מוסף החג; (יט) מוסף שמיני עצרת.
הלכות פסולי המוקדשין. יש בכללן שמונה מצוות -- שתי מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לאכול קודשים שנפסלו או שהוטל בהן מום; (ב) שלא לאכול פיגול; (ג) שלא יותיר קודשים לאחר זמנן; (ד) שלא יאכל נותר; (ה) שלא יאכל קודשים שנטמאו; (ו) שלא יאכל אדם שנטמא את הקודשים; (ז) לשרוף הנותר; (ח) לשרוף הטמא.
הלכות עבודת יום הכיפורים. מצות עשה אחת -- והיא שיעשה מעשה יום הכיפורים כולו על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות, הקרבנות והוידויים ושילוח השעיר ושאר העבודות.
הלכות מעילה. יש בכללן שלוש מצוות -- אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשלם המועל אשר חטא בתוספת חומש וקרבן, וזה הוא דין המועל; (ב) שלא לעבוד בקודשים; (ג) שלא לגוז קודשים.
הלכות בית הבחירה
הלכות בית הבחירה. יש בכללן שש מצוות -- שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבנות מקדש; (ב) שלא לבנות המזבח גזית; (ג) שלא לעלות עליו במעלות; (ד) ליראה מן המקדש; (ה) לשמור את המקדש סביב; (ו) שלא להשבית שמירת המקדש. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.
הלכות בית הבחירה פרק א
א) מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר "ועשו לי, מקדש" (שמות כה,ח); וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו, והיה לפי שעה, שנאמר "כי לא באתם, עד עתה, אל המנוחה ואל הנחלה" (דברים יב,ט).
ב) כיון שנכנסו לארץ, העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכיבשו ושחילקו. ומשם באו לשילה, ובנו שם בית של אבנים; ופרסו יריעות המשכן עליו, ולא הייתה שם תקרה. ושלוש מאות שישים ותשע שנה, עמד משכן שילה. וכשמת עלי, חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש; וכשמת שמואל, חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון, שבע וחמישים שנה.
ג) כיון שנבנה המקדש בירושלים -- נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה', ולהקריב בהן קרבן; ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המורייה שבה, נאמר "ויאמר דויד, זה הוא בית ה' האלוהים; וזה מזבח לעולה, לישראל" (דברי הימים א כב,א), ואומר "זאת מנוחתי, עדי עד" (תהילים קלב,יד).
ד) בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני, כשבנו בימי עזרא -- בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.
ה) ואלו הם הדברים שהם עיקר בבניין הבית -- עושין בו קודש, וקודש הקודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם; ושלושתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל, רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר; וכל המוקף במחיצה זו שהיא כעין חצר אוהל מועד, הוא הנקרא עזרה. והכול נקרא מקדש.
ו) ועושין במקדש שבעה כלים: מזבח לעולה ולשאר הקרבנות; וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום; וכיור וכנו, לקדש ממנו הכוהנים ידיהם ורגליהם לעבודה, ומקומו בין האולם ולמזבח, משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש.
ז) ומזבח לקטורת, ומנורה, ושולחן; ושלושתן בתוך הקודש, לפני קודש הקודשים. [ז] המנורה בדרום משמאל הנכנס, ושולחן מימין שעליו לחם הפנים; ושניהם בצד קודש הקודשים מבחוץ. ומזבח הקטורת משוך מבין שניהם, לחוץ.
ח) ועושין בתוך העזרה גבולין -- עד כאן לישראל, עד כאן לכוהנים; ובונים בה בתים לשאר צורכי המקדש, כל בית מהם נקרא לשכה.
ט) [ח] כשבונין ההיכל והעזרה, בונין באבנים גדולות; ואם לא מצאו אבנים, בונין בלבינים. ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית -- אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבניין, שנאמר "אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית, אבני גזית" (מלכים א ה,לא), ואומר "ומקבות והגרזן, כל כלי ברזל -- לא נשמע בבית, בהיבנותו" (מלכים א ו,ז).
י) [ט] ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבינים וסיד; אין עושין אכסדריות של עץ בכל העזרה, אלא של אבנים או לבינים. [י] ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות. ואם נעקרה אבן, אף על פי שהיא עומדת במקומה, הואיל ונתקלקלה, פסולה; ואסור לכוהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה, עד שתיקבע בארץ.
יא) ומצוה מן המובחר לחזק את הבניין, ולהגביהו כפי כוח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוהינו" (ראה עזרא ט,ט). ומפארין אותו ומייפין כפי כוחן: אם יכולין לטוח אותו כולו בזהב, ולהגדיל במעשיו -- הרי זו מצוה.
יב) אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר "וביום הקים את המשכן" (במדבר ט,טו), ביום מקימין, לא בלילה; ועוסקין בבניין מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. והכול חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם -- אנשים ונשים, כמקדש המדבר; ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבניין. ואין בניין בית המקדש דוחה יום טוב.
יג) המזבח, אין עושין אותו אלא בניין אבנים; וזה שנאמר בתורה "מזבח אדמה, תעשה לי" (שמות כ,כ), שיהיה מחובר באדמה: שלא יבנוהו לא על גבי כיפין, ולא על גבי מחילות. וזה שנאמר "ואם מזבח אבנים" (שמות כ,כא) -- מפי השמועה למדו שאינו רשות, אלא חובה.
יד) כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן, כסכין של שחיטה -- הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר "אבנים שלמות תבנה, את מזבח ה'" (דברים כז,ו). ומהיכן היו מביאין אבני מזבח, מבתולת הקרקע: חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין, ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול; ובונין בהן.
טו) וכן אבני ההיכל והעזרות, שלמות היו. [טו] אבני היכל ועזרות שנפגמו, או שנגממו -- פסולות; ואין להן פדיון, אלא נגנזין.
טז) כל אבן שנגע בה הברזל -- אף על פי שלא נפגמה, פסולה לבניין המזבח ובניין הכבש: שנאמר "כי חרבך הנפת עליה, ותחללה" (שמות כ,כא). והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש -- לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שם); והבונה אבן פגום, עובר בעשה.
יז) [טז] אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח -- אותה האבן פסולה, והשאר כשרות. ומלבנין את המזבח פעמיים בשנה, בפסח ובחג; וכשמלבנין אותו, מלבנין אותו במפה, אבל לא בכפיס של ברזל, שמא ייגע באבן ויפסול.
יח) [יז] אין עושין מדרגות למזבח, שנאמר "לא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ,כב): אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח, מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ; והוא הנקרא כבש. והעולה במעלות על המזבח, לוקה.
יט) וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח, או מכל ההיכל, או מבין האולם ולמזבח, דרך השחתה -- לוקה, שנאמר "וניתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ג-ד).
כ) [יח] המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת וכל כלי שרת -- אין עושין אותן אלא מן המתכות בלבד; ואם עשו אותן של עץ או עצם או אבן או של זכוכית, פסולין. [יט] היו הקהל עניים, עושין אותן אפילו של בדיל; ואם העשירו, עושין אותן זהב: אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה, והמידות -- אם יש כוח בציבור, עושין אותן של זהב; אפילו שערי העזרה, מחפין אותן זהב, אם מצאה ידם.
כא) [כ] אין עושין כל הכלים מתחילתן, אלא לשם הקודש; ואם נעשו מתחילתן להדיוט, אין עושין אותן לגבוה. וכלי גבוה -- עד שלא נשתמש בהן גבוה, רשאי להשתמש בהן הדיוט; ומשנשתמש בהן גבוה, אסורין להדיוט. אבנים וקורות שחצבן לשם לבית הכנסת, אין בונין אותן בהר הבית.