הלכות כלי המקדש פרק ט
א) כיצד מעשה הציץ, עושה טס של זהב רוחב שתי אצבעות, ומקיף מאוזן לאוזן. וכותב עליו שני שיטין, קודש לה' -- קודש מלמטה ולה' מלמעלה. ואם כתבו בשיטה אחת, כשר; ופעמים, כתבוהו בשיטה אחת. [ב] והאותייות בולטות בפניו -- חופר את האותייות מאחריו, והוא מודבק על השעווה, עד שבולט. והוא נקוב בשתי קצותיו; ופתיל תכלת למטה נכנס מנקב לנקב, כדי שיהיה נקשר בפתיל כנגד העורף.
ב) [ג] המעיל כולו תכלת, וחוטיו כפולין שנים עשר; ופיו ארוג בתחילת אריגתו. ואין לו בית יד, אלא נחלק כנפיים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים. ואין מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד. והקורע פי המעיל -- לוקה, שנאמר "לא ייקרע" (שמות כח,לב); והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה.
ג) [ד] ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני, כל מין משלושתן שזור שמונה, לפי שנאמר בשוליו "מושזר" (שמות לט,כד); נמצאו חוטי השוליים ארבעה ועשרים. ועושה אותן כמין רימונים שלא פתחו פיהן, ותולה אותן במעיל. ומביא שבעים ושניים זוגין, ובהם שבעים ושניים ענבולים -- הכול זהב; ותולה בו שלושים ושישה בשולי כנף זה, ושלושים ושישה בשולי כנף זה; והזוג עם הענבול התלוי בין שניהם כאחד, נקרא פעמון. עד שיהיו שוליו משני צדדיו, פעמון ורימון פעמון ורימון.
ד) [ה] הזהב שבאריגת האיפוד והחושן האמור בתורה, ככה הוא מעשהו -- לוקח חוט אחד זהב טהור, ונותנו עם שישה חוטין של תכלת, וכופל השבעה חוטין כאחד; וכן הוא עושה חוט זהב עם שישה של ארגמן, וחוט אחד עם שישה של שני, וחוט אחד עם שישה של פשתן: נמצאו ארבעה חוטי זהב, ונמצאו כל החוטים שמונה ועשרים, שנאמר "וירקעו את פחי הזהב... לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש" (שמות לט,ג) -- מלמד שחוט הזהב כפול בתוכן.
ה) [ו] כיצד מעשה החושן, אורג בגד מעשה חושב מן הזהב והתכלת והארגמן ותולעת השני והשש על שמונה ועשרים חוטין, כמו שביארנו -- אורכו אמה ורוחבו זרת; וכופלו לשניים: נמצא זרת על זרת מרובע. וקובע בו ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה -- כל אבן מהן מרובע, ומושקע בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומארבע רוחותיו.
ו) [ז] ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם -- ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין; וכותב בתחילה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקוב, וכותב למטה מבנימין שבטי יה -- כדי שיהיו כל האותייות מצויות שם.
ז) [ח] ועושה על ארבע זווייות של חושן ארבע טבעות זהב. ונותן בשתי הטבעות של מעלה שהחושן נתלה בהן שתי עבותות הזהב, והן הנקראים שרשרות; ונותן בשתי טבעות של מטה שהן כנגד הדדים, שני פתילי תכלת.
ח) [ט] האיפוד -- רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, ואורכו מכנגד אצילי הידיים מאחוריו עד הרגליים. ויש לו כמו שתי ידות יוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן, שחוגרין אותו בהן; והן הנקראין חשב האיפוד. והכול ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, על עשרים ושמונה חוטין -- כמעשה החושן.
ט) ותופר עליו שתי כתפות, כדי שיהיו על כתפות הכוהן. וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע, מושקע בבית של זהב; ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים, שישה על אבן זו ושישה על אבן זו כתולדותם, וכותב שם יוסף, יהוסף: ונמצאו חמש ועשרים אות באבן זו, וחמש ועשרים אות באבן זו; וכך היו כתובין.
י) והאבן שכתוב בה ראובן, על כתפו הימנית; והאבן שכתוב בה שמעון, על כתפו השמאלית. ועושה בכל כתף שתי טבעות -- אחת מלמעלה בראש הכתף, ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב; ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות של מעלה, והן הנקראין שרשרות. וזו היא צורת האיפוד.
יא) [י] ואחר כך מכניס קצות העבותות של חושן, בטבעות של מעלה בכתפות האיפוד; ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן, בשתי הטבעות של מעלה מחשב האיפוד. ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האיפוד, עד טבעות החושן העליונות -- כדי שידבקו זה בזה, ולא ייזח החושן מעל האיפוד. וכל המזיח חושן מעל האיפוד, ומפרק חיבורן דרך קלקול -- לוקה.
יב) [יא] נמצא כשלובש האיפוד עם החושן -- יהיה החושן על ליבו בשווה, והאיפוד מאחריו, וחשב האיפוד קשור על ליבו תחת החושן, ושתי כתפות האיפוד על שתי כתפיו; ושתי עבותות זהב יורדות מעל כתפיו מכאן ושתי עבותות זהב מכאן, מכתפות האיפוד עד טבעות החושן; ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו, משתי טבעות החושן התחתונות עד שתי טבעות כתפות האיפוד התחתונות, שהן למעלה מן החשב.