מקץ שבע שנים. יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה, תלמוד לומר קרבה שנת השבע (לקמן פסוק ט.), ואם אתה אומר ז׳ שנים לכל מלוה ומלוה, להלואת כל אחד ואחד, היאך היא קרבה, הא (ועיין בפי׳ זרע אברהם) למדת ז׳ שנים למנין השמיטות:

שמוט כל בעל משה ידו. שמוט את ידו של כל בעל משה:

אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם:

אביון. דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר:

רק אם שמוע תשמע. אז לא יהיה בך אביון:

שמוע תשמע. שמע קמעא, משמיעין אותו הרבה:

כאשר דבר לך. והיכן דבר, ברוך אתה בעיר (דברים כח, ג.):

והעבטת. כל לשון הלואה כשנופל על המלוה נופל בלשון מפעיל, כגון והלוית, והעבטת, ואם היה אומר ועבטת, היה נופל על הלוה, כמו ולוית:

והעבטת גוים. יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה, תלמוד לומר ואתה לא תעבוט:

ומשלת בגוים רבים. יכול גויים אחרים מושלים עליך, תלמוד לומר ובך לא ימשולו:

כי יהיה בך אביון. התאב תאב קודם:

מאחד אחיך. אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך:

שעריך. עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת:

לא תאמץ. יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר לא תאמץ, יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר ולא תקפוץ:

מאחיך האביון. אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון:

פתח תפתח. אפילו כמה פעמים:

כי פתח תפתח. הרי כי משמש בלשון אלא:

והעבט תעביטנו. אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה:

די מחסורו. ואי אתה מצווה להעשירו:

אשר יחסר לו. אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:

לו. זו אשה (כתובות סז:), וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב, יח.):

וקרא עליך. יכול מצוה, תלמוד לומר ולא יקרא (דברים כד, טו. ספרי קיז.):

והיה בך חטא. מכל מקום, אפילו לא יקרא, א״כ למה נאמר וקרא עליך, ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא:

נתון תתן לו. אפילו מאה פעמים:

לו. בינו ובינך:

כי בגלל הדבר. אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה:

על כן. מפני כן:

לאמר. (ספרי) עצה לטובתך אני משיאך (ספרי קיח.):

לאחיך לעניך. לאיזה אח, לעני:

לעניך. ביו״ד אחד לשון עני אחד הוא, אבל ענייך בשני יודי״ן שני עניים:

כי ימכר לך. על ידי אחרים, שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר (קידושין יד:), והרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב.) ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר, אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן, אחד שכתוב או העבריה אף היא תצא בשש, ולא שמכרוה בית דין שאין האמה נמכרת בגנבתה, שנאמר בגנבתו ולא בגנבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין, תצא, ועוד חידש כאן העניק תעניק:

העניק תעניק. לשון עדי, בגובה ובמראית העין, דבר שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרשים לשון הטענה על צוארו:

מצאנך מגרנך ומיקבך. יכול אין לי אלא אלו בלבד, תלמוד לומר אשר ברכך מכל מה שברכך בוראך. ולמה נאמרו אלו, מה אלו מיוחדים שהם בכלל ברכה, אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות. ולמדו רבותינו במסכת קידושין (יז.) בגזירה שוה, כמה נותן לו מכל מין ומין:

וזכרת כי עבד היית. והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו:

עבד עולם. יכול כמשמעו, תלמוד לומר ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה, י.), הא למדת שאין זה אלא עולמו של יובל (מכילתא משפטים פב.):

ואף לאמתך תעשה כן. הענק לה, יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה, תלמוד לומר אם אמר יאמר העבד (שמות כא, ה.), עבד נרצע ואין אמה נרצעת:

כי משנה שכר שכיר. מכאן אמרו, עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום, ומהו עבודתו בלילה, רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון: