היה כאחד ממנו. הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו, לדעת טוב ורע, מה שאין כן בבהמה וחיה:

ועתה פן ישלח ידו וגו׳. ומשיחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו, ולומר אף הוא אלוה. ויש מדרשי אגדה, אבל אין מיושבין על פשוטו:

מקדם לגן עדן. במזרחו של גן עדן, חוץ לגן:

את הכרובים. מלאכי חבלה:

החרב המתהפכת. ולה להט לאיים עליו מלכנוס עוד לגן. תרגום להט שנן, כמו שלף שננא ובלשון לע״ז למ״א (קלינגע). ומדרש אגדה יש, ואני איני בא אלא לפשוטו:

והאדם ידע. כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

קין. על שם קניתי:

את ה׳. כמו עם ה׳, כשברא אותי ואת אישי, לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו (נדה לא.):

את קין את אחיו את הבל. ג׳ אתים ריבויים הם, מלמד שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שנים, לכך נאמר ותוסף (ב״ר כב, ג.):

רועה צאן. לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:

מפרי האדמה. מן הגרוע. ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה. (דבר אחר מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר):

וישע. ויפן. וכן ואל מנחתו לא שעה, לא פנה. וכן ואל ישעו, אל יפנו. וכן שעה מעליו (איוב יד, ו.), פנה מעליו:

וישע. ירדה אש ולחכה מנחתו:

הלא אם תיטיב. כתרגומו פירושו:

לפתח חטאת רובץ. לפתח קברך חטאתך שמור:

ואליך תשוקתו. של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:

ואתה תמשל בו. אם תרצה תתגבר עליו:

ויאמר קין. נכנס עמו בדברי ריב ומצה, להתעולל עליו להרגו. ויש בזה מדרשי אגדה, אך זה ישובו של מקרא:

אי הבל אחיך. להכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך:

לא ידעתי. נעשה כגונב דעת העליונה:

השומר אחי. לשון תימה הוא, וכן כל ה״א הנקודה בחטף פת״ח:

דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר שעשה בו פצעים הרבה, שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה (סנהדרין לז:):

מן האדמה. יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטוא:

אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו׳. והנני מוסיף לה קללה אצלך, לא תוסף תת כחה (ס״א) הכל דבור אחד ממן האדמה עד כאן):

נע ונד. אין לך רשות לדור במקום אחד:

גדול עוני מנשוא. בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון (ב״ר כב, יא.):

ולכן כל הורג קין. זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו, לכן כל הורג קין, לשון גערה, כה יעשה לו, כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו:

שבעתים יוקם. איני רוצה להנקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו, שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם, והיא נקמת הבל מקין, למדנו שתחלת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור (שמואל ב ה, ח.), ולא פירש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז, כל מכה יבוסי ויגע בצנור ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו׳, וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר דבריו, ובדברי הימים (יא, ו.) פירש יהיה לראש ולשר:

וישם ה׳ לקין אות. חקק לו אות משמו במצחו. (ס״א) כל מוצאי יהרגני, הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם, רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו, אלא אמר, עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות, כמו שנאמר ומוראכם כו׳, ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני, מיד וישם ה׳ לקין אות, החזיר מוראו על הכל:

ויצא קין. יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה:

בארץ נוד. בארץ שכל הגולים נדים שם:

קדמת עדן. שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר וישכן מקדם לגן עדן וגו׳, לשמור את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם, ומצינו שרוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים, שנאמר אז יבדיל משה וגו׳ מזרחה שמש (דברים ד, מא.). דבר אחר בארץ נוד, כל מקום שהלך, היתה הארץ מזדעזעת תחתיו, והבריות אומרים סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו:

ויהי. קין בונה עיר, ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך:

ועירד ילד. יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד, ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות, לידת האשה נישטר״א בלע״ז, וזריעת תולדות האיש אינזינד״ר בלע״ז, כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל, מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא אומר ילד, מדבר בזריעת האיש, והוא בלע״ז אניידרי״ר: