משיחות אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי]: עס איז א מעלה נפלאה, וואס דער אויבערשטער ב"ה [ברוך הוא] איז מזכה און מען קריגט א חוש מיט א געשמאק א אידען א טובה טאן, ביז אז יענער ווערט בא אים טייערער ווי ער בא זיך, ווארום אויף זיך קען ער געפינען כמה טעמים פאר וואס עס קומט אים זאל, ח"ו [חס ושלום], זיין ניט גוט, אבער אויף דעם אנדערען איז דאס ניט שייך כלל.
בברכת ההפטורה אומרים תמיד: נאמן אתה תושיע ותשמח.
מקובל אצל זקני אנ"ש [אנשי שלומינו]: ספר התניא הוא לקוטי עצות מה שענה רבינו הגדול לאנ"ש [לאנשי שלומינו] על יחידות בשנות תק"מ-תק"ן. בקיץ תקנ"ב התחיל לסדר את ספר התניא בצורתו כמו שהוא עתה לפנינו. תקנ"ג כבר היו העתקות רבות ממנו, ובמשך הזמן נשתבשו, וגם התחילו לזייפו. ומהאי טעמא נזדרז רבינו למסרו לדפוס. יש נ"א [נוסח אחר]: עשרים שנה כתב רבינו את ספרו התניא, ודייק בכל תיבה ותיבה. בשנת תקנ"ה כבר היה צרוף וזקוק, ואז נתן רשות להעתיקו, וכשרבו ההעתקות ונשתבשו מסרו לדפוס.
הצ"צ [הצמח צדק] סיפר אשר, בראש השנה הראשונה לחייו - שנת תק"ן - אמר רבינו הגדול דרוש משביעין אותו תהי צדיק וכו', והוא הוא שלשת פרקים הראשונים של ספר התניא.