הַקְדָּמַת הלקו״ת (הַלִּקּוּטֵי תּוֹרָה) עַל ג״פ (ג׳ פָּרָשִׁיּוֹת) ״לְהָבִין עִנְיַן נה״א (נֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית), הִנֵּה כְתִיב לֹא תֹאכְלוּ״ הוּא מַאֲמָר שֶׁאָמְרוֹ רַבֵּינוּ הַזָּקֵן לִפְנֵי הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק), וְחָזְרוֹ הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק) לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר רַבֵּינוּ הַזָּקֵן: נוּ, הַטְעָמָה? וַיִּכְתּוֹב הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק) הֲנָחָה עִם הַגָּהוֹת בְּמוּקָּף. רַבֵּינוּ הִגִּיהַּ הַהֲנָחָה, וַיְצַוו לְהַכְנִיס הַהַגָּהוֹת בִּפְנִים הַמַּאֲמָר. ע״פ (עַל פִּי) הַצָּעַת אאמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) בָּחֲרוּ בַּמַּאֲמָר זֶה בְּתוֹר הַקְדָּמָה להלקו״ת (לְהַלִּקוּטֵי תּוֹרָה).