ח | כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא־ |
כי תבנה בית חדש. אם קיימת מצות שלוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים, לכך נסמכו פרשיות הללו: מעקה. גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא, כגון תיק שמשמר מה שבתוכו: כי יפול הנופל. ראוי זה ליפול, ואף עפ״כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב: | |
ט | לֹא־ |
כלאים. חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט. חולין פב:): פן תקדש. כתרגומו תסתאב, כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיה סה, ה.): המלאה. זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף: | |
י | לֹא־ |
לא תחרוש בשור ובחמור. הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא (בבא קמא נד:): | |
יא | לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: |
שעטנז. לשון עירוב, ורבותינו פירשו שוע טווי ונוז: | |
יב | גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־ |
גדילים תעשה לך. אף מן הכלאים, לכך סמכן הכתוב (יבמות ד. ספרי רלג.): | |
יג | כִּי־ |
ובא אליה ושנאה. סופו: | |
יד | וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־ |
ושם לה עלילת דברים. עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז.), סופו לבא לידי לשון הרע: את האשה הזאת. מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין (ספרי רלז.): | |
טו | וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת־ |
אבי הנערה ואמה. מי שגדלו גדולים הרעים, יתבזו עליה (שם רלה.): | |
טז | וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל־ |
ואמר אבי הנערה. מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש (שם): | |
יז | וְהִנֵּה־ |
ופרשו השמלה. הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה (שם רלז.): | |
יח | וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־ |
ויסרו אותו. מלקות: | |
יט | וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ־ |
כ | וְאִם־ |
ואם אמת היה הדבר. בעדים והתראה, שזנתה לאחר אירוסין (שם מד:): | |
כא | וְהוֹצִיאוּ אֶת־ |
אל פתח בית אביה. ראו גידולים שגדלתם: לזנות בית אביה. כמו בבית אביה: וסקלוה אנשי עירה. במעמד כל אנשי עירה (ספרי רמ.): | |
כב | כִּי־ |
ומתו גם שניהם. להוציא מעשה חדודים (ספרי רמא.) שאין האשה נהנית מהם: גם. לרבות הבאים מאחריהם (ס״א מאחוריהם). דבר אחר גם שניהם, לרבות את הולד, שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד (ערכין ז.): | |
כג | כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ: |
ומצאה איש בעיר. לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב, הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה (ספרי רמב.): | |
כד | וְהוֹצֵאתֶם אֶת־ |
כה | וְאִם־ |
כו | וְלַנַּעֲר לֹא־ |
כי כאשר יקום וגו׳. לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה, כאדם העומד על חבירו להרגו. ורבותינו דרשו בו, (סנהדרין עג. פסחים כה:) הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו׳: | |
כז | כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ: |
כח | כִּי־ |
כט | וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ־ |
פרק כג | |
א | לֹא־ |
לא יקח. אין לו בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה (קידושין סז:): ולא יגלה כנף אביו. שומרת יבם של אביו הראויה לאביו, והרי כבר מוזהר עליה משום ערות אחי אביך (ויקרא יח, יד.), אלא לעבור על זו בשני לאוין (יבמות צז.), ולסמוך לה לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, וק״ו מחייבי מיתות ב״ד, שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת: | |
ב | לֹא־ |
פצוע דכה. שנפצעו או נדכאו ביצים שלו (שם עה.): וכרות שפכה. שנכרת הגיד, ושוב אינו יורה קילוח זרע, אלא שופך ושותת ואינו מוליד: | |
ג | לֹא־ |
לא יבא ממזר בקהל ה׳. לא ישא ישראלית: | |
ד | לֹא־ |
לא יבא עמוני. לא ישא ישראלית: | |
ה | עַל־ |
על דבר. על העצה (ספרי רנ.) שיעצו אתכם להחטיאכם: בדרך. כשהייתם בטירוף: | |
ו | וְלֹא־ |
ז | לֹא־ |
לא תדרש שלמם. מכלל שנאמר עמך ישב בקרבך, יכול אף זה כן, תלמוד לומר לא תדרוש שלומם (שם רנא.): |