יז | וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת־ |
את בניו ואת נשיו. הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו׳ (בראשית לו, ו.): | |
יח | וַיִּנְהַג אֶת־ |
מקנה קנינו. מה שקנה מצאנו, עבדים ושפחות וגמלים וחמורים: | |
יט | וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת־ |
לגזוז את צאנו. שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב: ותגנב רחל את התרפים. להפריש את אביה מעבודת אלילים נתכוונה (ב״ר עד, ה.): | |
כ | וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת־ |
כא | וַיִּבְרַח הוּא וְכָל־ |
כב | וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב: |
ביום השלישי. שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם: | |
כג | וַיִּקַּח אֶת־ |
את אחיו. קרוביו: דרך שבעת ימים. כל אותן ג׳ ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו, נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים, הלך לבן ביום אחד, (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים): | |
כד | וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־ |
מטוב עד רע. כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים (יבמות קג:): | |
כה | וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת־ |
כו | וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת־ |
כשביות חרב. כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב: | |
כז | לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא־ |
ותגנב אתי. גנבת את דעתי: | |
כח | וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ: |
כט | יֶשׁ־ |
יש לאל ידי. יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע. וכל אל שהוא לשון קדש, על שם עזוז ורוב אונים הוא: | |
ל | וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי־ |
נכספתה. חמדת, והרבה יש במקרא נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פד, ג.), למעשה ידיך תכסוף (איוב יד, טו.): | |
לא | וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן־ |
כי יראתי וגו׳. השיבו על ראשון ראשון, שאמר לו ותנהג את בנותי וגו׳: | |
לב | עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת־ |
לא יחיה. ומאותה קללה מתה רחל בדרך (ב״ר עד, ט.): מה עמדי. משלך: | |
לג | וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל־ |
באהל יעקב. הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב: ויבא באהל רחל. כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קודם שחפש באהל האמהות (ס״א השפחות), וכל כך למה, לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית: | |
לד | וְרָחֵל לָקְחָה אֶת־ |
בכר הגמל. לשון כרים וכסתות, כתרגומו בעביטא דגמלא, והיא מרדעת העשויה כמין כר, ובעירובין (טז.) הקיפוה בעביטין, והן עביטי גמלים, בסט״ו בלע״ז (זאטטעל): | |
לה | וַתֹּאמֶר אֶל־ |
לו | וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה־ |
דלקת. רדפת, כמו על ההרים דלקונו (איכה ד, יט.), וכמו מדליק אחרי פלשתים (שמואל א יז, נג.): | |
לז | כִּי־ |
ויוכיחו. ויבררו עם מי הדין, אפרובי״ר בלע״ז (פריפפען אונטערזוככען): | |
לח | זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: |
לא שכלו. לא הפילו עיבורם, כמו רחם משכיל (הושע ט, יד.), תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא, י.): ואילי צאנך. מכאן אמרו (בבא קמא סה:), איל בן יומו קרוי איל, שאם לא כן מה שבחו, אילים לא אכל אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא: | |
לט | טְרֵפָה לֹא־ |
טרפה. על ידי ארי וזאב: אנכי אחטנה. לשון קולע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ, טז.), אני ובני שלמה חטאים (מלכים א א, כא.), חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה, חסרה לי, שמידי תבקשנה: אנכי אחטנה. תרגומו דהות שגיא ממנינא, שהיתה נפקדת ומחוסרת, כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא, מט.), תרגומו ולא שגא: גנבתי יום וגנבתי לילה. גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי: גנבתי. כמו רבתי בגוים שרתי במדינות (איכה א, א.), מלאתי משפט (ישעיה א, כא.), אוהבתי לדוש (הושע י, יא.): | |
מ | הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: |
אכלני חרב. לשון אש אוכלה: וקרח. כמו משליך קרחו (תהלים קמז, יז.), תרגומו גלידא: שנתי. לשון שינה: | |
מא | זֶה־ |
ותחלף את משכרתי. היית משנה תנאי שבינינו, מנקוד לטלוא, ומעקודים לברודים: | |
מב | לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת־ |
ופחד יצחק. לא רצה לומר אלהי יצחק, שאין הקב״ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, ויעקב נתיירא לומר ואלהי, ואמר ופחד: ויוכח. לשון תוכחה הוא, ולא לשון הוכחה הוא: |