י | וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל־ |
כורת ברית. על זאת: אעשה נפלאות. ל׳ ונפלינו שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עובדי כוכבים שלא תשרה שכינתי עליהם: | |
יא | שְׁמָר־ |
את האמורי וגו׳. ו׳ אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם: | |
יב | הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־ |
יג | כִּי אֶת־ |
אשריו. הוא אילן שעובדים אותו: | |
יד | כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָֹה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: |
קנא שמו. מקנא להפרע ואינו מוותר וזהו כל לשון קנאה אוחז בנצחונו ופורע מעוזביו: | |
טו | פֶּן־ |
ואכלת מזבחו. כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך: | |
טז | וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת־ |
יז | אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה־ |
יח | אֶת־ |
חדש האביב. חדש הביכור שהתבואה מתבכרת בבישולה: | |
יט | כָּל־ |
כל פטר רחם לי. באדם: וכל מקנך תזכר וגו׳. וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה אשר יפטור זכר את רחמה. פטר. לשון פתיחה וכן פוטר מים ראשית מדון. תי״ו של תזכר לשון נקבה היא מוסב על היולדת: | |
כ | וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־ |
ופטר חמור. ולא שאר בהמה טמאה: תפדה בשה. נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים: וערפתו. עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן לפיכך יופסד ממונו: כל בכור בניך תפדה. חמשה סלעים פדיונו קצוב שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה: ולא יראו פני ריקם. לפי פשוטו של מקרא דבר בפני עצמו הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לגזרה שוה ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין כפדיון בכור במסכת קדושין: | |
כא | שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: |
בחריש ובקציר תשבות. למה נזכר חריש וקציר יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש וכך משמעו ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות ועבודת ו׳ הימים שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור ואצ״ל חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו׳ וי״א שאינו מדבר אלא בשבת וחריש וקציר שהוזכר בו לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת: | |
כב | וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: |
בכורי קציר חטים. שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים. בכורים שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש כי מנחת העומר הבא בפסח מן השעורים היא: וחג האסיף. בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית אסיפה זו ל׳ הכנסה לבית כמו ואספתו אל תוך ביתך: תקופת השנה. שהיא בחזרת השנה בתחלת השנה הבאה: תקופת. לשון מסיבה והקפה: | |
כג | שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־ |
כל זכורך. כל הזכרים שבך הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו ויש מהם שלש פעמים וארבע לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם ועל מנין עשה שבהם: | |
כד | כִּי־ |
אוריש. כתרגומו אתריך וכן החל רש וכן ויורש את האמורי ל׳ גירושין: והרחבתי את גבלך. ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו: | |
כה | לֹא־ |
לא תשחט וגו׳. לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה: ולא ילין. כתרגומו אין לינה מועלת בראש המזבח ואין לינה אלא בעמוד השחר: זבח חג הפסח. אמוריו. ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים: | |
כו | רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא־ |
ראשית בכורי אדמתך. משבעת המינין האמורים בשבח ארצך ארץ חטה ושעורה וגפן וגו׳ ודבש הוא דבש תמרים: לא תבשל גדי. אזהרה לבשר וחלב ושלשה פעמים כתוב בתורה א׳ לאכילה וא׳ להנאה וא׳ לאיסור בישול: גדי. כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע: בחלב אמו. פרט לעוף שאין לו חלב אם שאין איסורו מה״ת אלא מדברי סופרים: |