פרק ג | |
א | וְאִם־ |
שלמים. שמטילים שלום בעולם. דבר אחר שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים: | |
ב | וְסָמַךְ יָדוֹ עַל־ |
ג | וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיהוָֹה אֶת־ |
ואת כל החלב וגו׳. להביא חלב שעל הקבה דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר, להביא חלב שעל הדקין: | |
ד | וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־ |
הכסלים. (פלנקי״ן בלע״ז) שהחלב שעל הכליות כשהבהמה חיה הוא בגובה הכסלים, והם מלמטה, וזהו החלב שתחת המתנים שקורין בלע״ז לונבילו״ש, לובן הנראה למעלה בגובה הכסלים, ובתחתיתו הבשר חופהו: היותרת. היא דופן המסך שקורין איברי״ש, ובלשון ארמי חצרא דכבדא: על הכבד. שיטול מן הכבד עמה מעט, ובמקום אחר הוא אומר ואת היותרת מן הכבד: על הכבד על הכליות. לבד מן הכבד, ולבד מן הכליות יסירנה לזו: | |
ה | וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי־ |
על העולה. מלבד העולה, למדנו שתקדים עולת תמיד לכל קרבן, על המערכה: | |
ו | וְאִם־ |
ז | אִם־ |
אם כשב. לפי שיש באמורי הכשב מה שאין באמורי העז, שהכשב אליתו קריבה, לכך נחלקו לשתי פרשיות: | |
ח | וְסָמַךְ אֶת־ |
וזרקו. שתי מתנות שהן ד׳, ועל ידי הכלי הוא זורק, ואינו נותן באצבע אלא בחטאת: | |
ט | וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיהוָֹה חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה וְאֶת־ |
חלבו. המובחר שבו, ומהו, זה האליה תמימה: לעמת העצה. למעלה מן הכליות היועצות: | |
י | וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־ |
יא | וְהִקְטִירוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לַיהוָֹה: |
לחם אשה לה׳. לחמו של אש לשם גבוה: לחם. לשון מאכל, וכן נשחיתה עץ בלחמו, עבד לחם רב, לשחוק עושים לחם: | |
יב | וְאִם־ |
יג | וְסָמַךְ אֶת־ |
יד | וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַיהוָֹה אֶת־ |
טו | וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־ |
טז | וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל־ |
יז | חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל־ |
חקת עולם. יפה מפורש בתורת כהנים כל הפסוק הזה: |