יום ששי | כז תמוז | ה׳תש״ג | ||||
|
אֶחָד מֵהָעִילוּיִם הַמְפוּרְסָמִים בַּעַל כִּשָׁרוֹן גָּדוֹל וְעַמְקָן נִפְלָא בָּא לְלִיאָזנאָ וְשָׁקַד בְּלִימוּד הַחֲסִידוּת, וּבְגוֹדֶל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו רָכַשׁ לוֹ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר יְדִיעָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה בְּתוֹרַת הַחֲסִידוּת.
בִּיחִידוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּינוּ הַזָּקֵן שָׁאַל: רַבִּי מַה חָסֵר לִי? וַיַּעֲנֵהוּ רַבֵּינוּ הַזָּקֵן: אֵין חָסֵר לְךָ מְאוּמָה, כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלַמְדָן, רַק צָרִיךְ אַתָּה לְהוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ שֶׁהוּא הַיֵּשׁוּת וְגַּסּוּת הָרוּחַ, וּלְהַכְנִיס מַצָּה שֶׁהוּא בִּיטּוּל. וּכְלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ בְּיֵשׁוּת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא אוֹר כּגוֹן שְׁפוּדִין, שֶׁדוֹחַקִין רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה, דְּאֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר, צָרִיךְ לִיבּוּן. וְהַלִּיבּוּן הוּא עַד שֶׁיִּהְיוּ הַנִּיצוֹצוֹת דְּהַבֵּירוּרִים נִיתָּזִין וְנִכְלָלִין בְּהָאוֹר הָאֲמִיתִּי.