שבת | כד אייר, לט לעומר | ה׳תש״ג | ||||
מְבָרְכִים ר״ח (רֹאשׁ חֹדֶשׁ) סִיוָן. אֲמִירַת כָּל הַתְּהִילִּים בְּהַשְׁכָּמָה. יוֹם הִתְוַעֲדוּת. לְשְׁלִישִׁי עוֹלֶה הַבַּעַל קוֹרֵא, וּמְעַצְמוֹ. אוֹמְרִים אָב הָרַחַמִים.
| ||||||
|
אִם בְּחוּקּוֹתַי תֵּלֵכוּ, אִם זֶה הוּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים כמרז״ל (כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה), שֶׁכַּוָּונָתוֹ הַלְוַאי בְּחוּקּוֹתַי תֵּלֵכוּ. וְזֶה שהקב״ה (שֶׁהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא) כִּבְיָכוֹל, מִתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה, זֶה עַצְמוֹ מְסַיֵּיעַ וְנוֹתֵן כֹּחַ לָאָדָם שֶׁיַּעֲמוֹד בִּבְחִירָתוֹ הַטּוֹבָה. וְעוֹד זֹאת אֲשֶׁר בְּחוּקּוֹתַי תֵּלֵכוּ דְּנַעֲשִׂית הַנְּשָׁמָה מְהַלֵּךְ.
בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ תִּתְגַּלֶּה מַעֲלַת הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁיֵּשׁ בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁמִּתְפַּלְלִים וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בִּתְמִימוּת.