פסל לך. הראהו מחצב סנפרינון מתוך אהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך משם נתעשר משה הרבה:

פסל לך. אתה שברת הראשונות אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע עמד שושבינה וקרע כתובתה אמר אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות נתרצה לה אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה אמר לו המלך אתה קרעת אותה אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי כן המלך זה הקב״ה השפחות אלו ערב רב והשושבין זה משה ארוסתו של הקב״ה אלו ישראל לכך נאמר פסל לך:

נכון. מזומן:

ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות שלטה בהן עין רעה אין לך יפה מן הצניעות:

ויקרא בשם ה׳. מתרגמינן וקרא בשמא דה׳:

ה׳ ה׳. מדת רחמים היא אחת קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא וישוב:

אל. אף זו מדת רחמים וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני ואין לומר למדת הדין למה עזבתני כך מצאתי במכילתא:

ארך אפים. מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע שמא יעשה תשובה:

ורב חסד. לצריכים חסד שאין להם זכיות כל כך:

ואמת. לשלם שכר טוב לעושי רצונו:

נוצר חסד. שהאדם עושה לפניו:

לאלפים. לשני אלפים דורות. עונות. אלו הזדונות. פשעים. אלו המרדים שאדם עושה להכעיס:

ונקה לא ינקה. לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי אלא נפרע ממנו מעט מעט. ור״ד מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים:

פוקד עון אבות על בנים. כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שכבר פירש במקרא אחר לשונאי:

ועל רבעים. דור רביעי נמצאת מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת לחמש מאות שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים:

וימהר משה. כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה מיד וישתחו:

ילך נא ה׳ בקרבנו. כמו שהבטחת מאחר שאתה נושא עון ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך ואמרת על זאת פן אכלך בדרך אתה תסלח לעונינו וגו׳ יש כי במקום אם:

ונחלתנו. ותתננו לך לנחלה (ס״א שתתן לנו) מיוחדת זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך שלא תשרה שכינתך על האומות עובדי כוכבים: