זאת תהיה תורת וגו'. מלמד שאין מטהרין אותו בלילה (מגילה כא.):

אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו:

חיות. פרט לטרפות (חולין קמ.):

טהרות. פרט לעוף טמא. לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול (ערכין טז:):

ועץ ארז. לפי שהנגעים באין על גסות הרוח:

ושני תולעת ואזוב. מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב:

עץ ארז. מקל של ארז:

ושני תולעת. לשון של צמר צבוע זהורית (ב"מ כא.):

על מים חיים. נותן אותם תחלה בכלי, כדי שיהא דם צפור ניכר בהם, וכמה הם, רביעית:

את הצפור החיה יקח אותה. מלמד שאינו אוגדה עמהם אלא מפרישה לעצמה, אבל העץ והאזוב כרוכים יחד בלשון הזהורית, כענין שנאמר ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב, קיחה אחת לשלשתן, יכול כשם שאינה בכלל אגודה כן לא תהא בכלל טבילה, תלמוד לומר וטבל אותם ואת הצפור החיה, החזיר את הצפור לכלל טבילה:

וישב מחוץ לאהלו. מלמד שאסור בתשמיש המטה (ת"כ פרק א, יא. חולין קמא.):

את כל שערו וגו'. כלל ופרט וכלל, להביא כל מקום כנוס שער ונראה (סוטה טז.):

וכבשה אחת. לחטאת:

ושלשה עשרונים. לנסכי שלשה כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים (מנחות צא.):

ולוג אחד שמן. להזות עליו שבע, וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות:

לפני ה'. בשער נקנור, ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחוסר כפורים:

והקריב אותו לאשם. יקריבנו לתוך העזרה לשם אשם:

להניף. שהוא טעון תנופה חי:

והניף אותם. את האשם ואת הלוג: