ואלה שמות בני ישראל. אע״פ שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעי׳ מ, כו. שמו״ר א, ג.):

ויוסף היה במצרים. והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקו:

וישרצו. שהיו יולדות ששה בכרס אחד:

ויקם מלך חדש. רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (סוטה יא.):

ואשר לא ידע. עשה עצמו כאלו לא ידע:

הבה נתחכמה לו. כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, כלומר הזמינו עצמיכם לכך:

נתחכמה לו. לעם, נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו, נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (שמו״ר א, יא.). (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת. בישן):

ועלה מן הארץ. על כרחנו. ורבותינו דרשו, כאדם שמקלל עצמו, ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב, ועלינו מן הארץ והם יירשוה:

עליו. על העם:

מסים. לשון מס, שרים שגובין מהם המס. ומהו המס, שיבנו ערי מסכנות לפרעה:

למען ענותו בסבלתם. של מצרים:

ערי מסכנות. כתרגומו, וכן לך בא אל הסוכן הזה (ישעי׳ כב, טו.), גזבר הממונה על האוצרות (שמו״ר א, יד.):

את פתום ואת רעמסס. שלא היו ראויות מתחלה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:

וכאשר יענו אותו. בכל מה שהם נותנין לב לענות, כן לב הקב״ה להרבות ולהפריץ. כן ירבה, כן רבה וכן פרץ. ומדרשו, רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה:

ויקצו. קצו בחייהם. (ויש מפרשים המצרים בעיני עצמם וק״ל). ורבותינו דרשו, כקוצים היו בעיניהם:

בפרך. בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:

למילדות. הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כך מוליד ומילד:

שפרה. זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד:

פועה. זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה (סוטה יא:):

פועה. לשון צעקה, כמו כיולדה אפעה (ישעי׳ מב, יד.):

בילדכן. כמו בהולידכן:

על האבנים. מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קוראו משבר, וכמוהו עושה מלאכה על האבנים, (ירמי׳ יח, ג.) מושב כלי אומנות יוצר כלי חרס:

אם בן הוא וגו׳. לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוולד בן המושיע אותם:

וחיה. ותחיה:

ותחיין את הילדים. מספקות להם מים ומזון. (סוטה יא:) תרגום הראשון וקיימא, והשני וקיימתון, לפי שלשון עברית לנקבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה משמשת לשון פעלו ולשון פעלתם, כגון ותאמרנה איש מצרי, (שמות ב, יט.) לשון עבר כמו ויאמרו לזכרים, ותדברנה בפיכם, (ירמי׳ מד, כה.) לשון דברתם כמו ותדברו לזכרים, וכן ותחללנה אותי אל עמי, (יחזקאל יג, יט.) לשון עבר חללתם כמו ותחללו לזכרים: