הלכות איסורי ביאה פרק יט
א) איזו היא חללה, זו שנולדה מאיסור כהונה; וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכוהן, נתחללה. אבל הכוהן עצמו שעבר העבירה, לא נתחלל. [ב] ובין שנבעלה באונס בין שנבעלה בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה -- משהערה בה, נתחללה: והוא שיהיה כוהן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, ותהיה זו האסורה לו בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה.
ב) [ג] כיצד, כוהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה, או על הזונה, וכוהן גדול שבא עליהן, או על האלמנה, או שנשא בעולה ובא עליה -- הרי אלו נתחללו לעולם; ואם הוליד ממנה בן, בין זה שחיללה בין כוהן אחר -- הוולד חלל. אבל כוהן שקידש אישה מאיסורי כהונה, ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין -- לא נתחללה; ואם נישאת -- אף על פי שלא נבעלה, נתחללה: שכל נשואה בחזקת בעולה היא, אף על פי שנמצאת בתולה. [ד] כוהן גדול שנשא בוגרת, או מוכת עץ -- לא חיללה; וכן אם בעל בעולה בלא נישואין, לא חיללה.
ג) [ה] כוהן הבא על ערווה מן העריות חוץ מנידה, או על אחת מחייבי לאוין השווין בכול -- עשה אותה זונה, כמו שביארנו; חזר ובא עליה ביאה שנייה, בין הוא בין כוהן אחר -- נעשת חללה, וזרעו ממנה חללים.
ד) לפיכך כוהן שבא על זקוקה ליבם, ונתעברה מביאה ראשונה -- הוולד כשר, לפי שאינה מאיסורי כהונה; ונעשת זונה. חזר ובא עליה ביאה שנייה, נתעברה וילדה -- היא חללה וולדה חלל, לפי שהוא מאיסורי כהונה. [ו] וכן כוהן הבא על הגיורת והמשוחררת -- חיללה, וזרעו ממנה חללים.
ה) כוהן שבא על הנידה, הוולד כשר ואינו חלל -- שאין איסור הנידה מיוחד בכוהנים, אלא שווה בכול. [ז] כוהן שנשא גרושה מעוברת, בין ממנו בין מאחר, וילדה כשהיא חללה -- הוולד כשר, שהרי לא בא מטיפת עבירה.
ו) [ח] כבר ביארנו, שהחלוצה אסורה לכוהן מדבריהם. לפיכך כוהן שבעל חלוצה -- הרי זו חללה, וזרעה מכוהן חללים: והכול מדבריהם. אבל כוהן שבא על אחת מהשנייות -- היא כשרה, וזרעו ממנה כשרים: שאיסור השנייות איסור השווה בכול, ואינו מיוחד בכוהנים.
ז) [ט] כוהן שבא על ספק זונה, כגון ספק גיורת או משוחררת, או שבא על ספק גרושה, וכן כוהן גדול שבא על ספק אלמנה -- הרי זו ספק חללה, וולדה ספק חלל.
ח) [י] נמצאו החללים שלושה -- חלל מן התורה, וחלל מדבריהם, וספק חלל. וכל ספק חלל, נותנין עליו חומרי כוהנים וחומרי ישראל -- אינו אוכל בתרומה כישראל, ולא מיטמא למתים ככוהן, ונושא אישה הראויה לכוהן; ואם אכל, או נטמא, או נשא גרושה -- מכין אותו מכת מרדות. והוא הדין, לחלל של דבריהם. אבל חלל של תורה הודאי -- הרי הוא כזר, ונושא גרושה, ומיטמא למתים: שנאמר "אמור אל הכוהנים בני אהרון" (ויקרא כא,א) -- אף על פי שהן בני אהרון, עד שיהיו בכיהונם.
ט) [יא] כוהן זכר, הוא שאסור לישא חללה וזונה; ולפיכך אסור בגיורת ומשוחררת, שהיא כזונה כמו שביארנו. אבל הכוהנת, מותרת להינשא לחלל ולגר ולמשוחרר -- שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין, שנאמר "בני אהרון" (ויקרא כא,א), ולא בנות אהרון. נמצא הגר מותר לישא ממזרת, ומותר לישא כוהנת.
י) [יב] גרים ומשוחררים שנשאו אלו מאלו, והולידו בת, אפילו לאחר כמה דורות -- הואיל ולא נתערב בהן זרע ישראל, הרי אותה הבת אסורה לכוהן; ואם נשאת, לא תצא -- הואיל והורתה ולידתה בקדושה. אבל גר או משוחרר שנשא בת ישראל, או ישראל שנשא גיורת או משוחררת -- בתו כשרה לכהונה, לכתחילה.
יא) [יג] גר עמוני שנשא בת ישראל, וכן מצרי שני שנשא בת ישראל -- אף על פי שביאתם בעבירה, והרי נשותיהן זונות, כמו שביארנו -- בנותיהם כשרות לכהונה, לכתחילה.
יב) [יד] חלל שנשא כשרה, זרעו ממנה חללים; וכן בן בן בנו אפילו אחר אלף דור -- שבן החלל הזכר, חלל לעולם. ואם הייתה בת, אסורה היא לכהונה -- שהרי היא חללה. אבל ישראל שנשא חללה, הוולד כשר; לפיכך אם הייתה בת, הרי זו תינשא לכהונה.
יג) [טו] כוהנים ולויים וישראליים -- מותרין לבוא זה בזה, והוולד הולך אחר הזכר; לויים וישראליים וחללים -- מותרים לבוא זה בזה, והוולד הולך אחר הזכר: שנאמר "ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם" (במדבר א,יח) -- בית אביו היא משפחתו, ואין בית אימו משפחתו.
יד) [טז] לויים וישראליים וחללים וגרים ומשוחררים -- מותרין לבוא זה בזה. והגר והמשוחרר שנשא לוייה, או ישראלית, או חללה -- הרי הבן ישראלי; וישראלי או לוי או חלל שנשאו גיורת, או משוחררת -- הוולד הולך אחר הזכר.
טו) [יז] כל משפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהן לכתחילה; ואף על פי כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכול ועז פנים ביותר -- חוששין להן, וראוי להתרחק מהן: שאלו מיני פסלנות הן.
טז) וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים -- חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהן עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא: שכל הפוסל, במומו הוא פוסל.
יז) וכן כל מי שיש בו עזות פנים, או אכזרייות, ושונא את הברייות, ואינו גומל להן חסד -- חוששין לו ביותר, שמא גבעוני הוא: שסימני ישראל האומה הקדושה -- ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים; ובגבעונים הוא אומר "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא,ב) -- לפי שהעיזו פניהם, ולא נתפייסו, ולא ריחמו בני שאול ולא זכרו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו עימהם חסד והחיום בתחילה.
יח) משפחה שקרא עליה ערער, והוא שיעידו שניים שנתערב בהן חלל או ממזר, או שיש בהן עבדות -- הרי זו ספק. ואם משפחת כוהנים היא -- לא יישא ממנה אישה, עד שיבדוק עליה ארבע אימהות שהן שמונה: אימה, ואם אימה, ואם אבי אימה, ואם אם אבי אימה; וכן הוא בודק על אם אביה, ואם אם אביה, ואם אבי אביה, ואם אם אבי אביה.
יט) ואם הייתה משפחה זו שקרא עליה ערער לויים, או ישראליים -- מוסיף לבדוק להם זוג אחד; ונמצא בודק עשר אימהות, שהעירוב בלויים וישראליים יתר מן הכוהנים.
כ) ולמה בודק בנשים בלבד -- מפני שהאנשים, כל עת שיריבו זה את זה, יחרף את חברו בפסול שיש בייחוסו, ואילו היה שם פסול, היה נשמע; אבל הנשים, אין מחרפות בייחוסין. [כא] ולמה יבדוק האיש כשירצה לישא ממשפחה זו שהורעה חזקתה, ולא תבדוק אישה שתינשא להם -- מפני שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין.
כא) [כב] כל שקורין לו ממזר ושותק, או נתין ושותק, או חלל ושותק, או עבד ושותק -- חוששין לו ולמשפחתו, ואין נושאין מהן אלא אם כן בודקין אחריהן, כמו שביארנו.
כב) [כג] משפחה שנתערב בה ספק חלל -- כל אלמנה מאותה משפחה, אסורה לכוהן לכתחילה; ואם נישאת, לא תצא -- מפני שהן שתי ספקות: שמא זו אלמנת אותו חלל, שמא אינה אלמנתו; ואם נאמר שהיא אלמנתו, שמא חלל הוא שמא אינו חלל. אבל אם נתערב בה חלל ודאי, כל אישה מהן אסורה לכוהן עד שיבדוק; ואם נישאת, תצא. והוא הדין, אם נתערב בה ספק ממזר, או ממזר ודאי -- שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה, איסור אחד הוא, כמו שביארנו.