כז | וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־ |
כנגד י״ב שבטים נזדמנו להם, וע׳ תמרים כנגד שבעים זקנים: | |
פרק טז | |
א | וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל־ |
נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן, למדנו, שאכלו משירי הבצק (או משירי המצה) ששים ואחת סעודות, וירד להם מן בט״ז באייר, ויום א׳ בשבת היה, כדאיתא במסכת שבת (פז:): | |
ב | וַיִּלֹּינוּ [וַיִּלּוֹנוּ] כָּל־ |
לפי שכלה הלחם: | |
ג | וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי־ |
שנמות, ואינו שם דבר כמו מותנו (בחולם), אלא כמו עשותנו, חנותנו, שובנו, לעשות אנחנו, לחנות אנחנו, למות אנחנו. ותרגומו לוי דמיתנא, לו מתנו, הלואי והיינו מתים: | |
ד | וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל־ |
צורך אכילת יום ילקטו ביומו, ולא ילקטו היום לצורך מחר (מכילתא ויסע פ״ב): אם ישמרו מצות התלויות בו, שלא יותירו ממנו, ולא יצאו בשבת ללקוט: | |
ה | וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־ |
ליום ולמחרת: על שהיו רגילים ללקוט יום יום של שאר ימות השבוע. ואומר אני אשר יביאו והיה משנה, לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה, על אשר ילקטו וימדו יום יום, וזהו לקטו לחם משנה, בלקיטתו היה נמצא לחם משנה, וזהו על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, נותן לכם ברכה (פויש״ן) בבית, למלאות העומר פעמים ללחם יומים: | |
ו | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־ |
כמו לערב: לפי שאמרתם לנו כי הוצאתם אותנו, תדעו כי לא אנחנו המוציאים, אלא ה׳ הוציא אתכם שיגיז לכם את השליו: | |
ז | וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת־ |
לא על הכבוד שנאמר והנה כבוד ה׳ נראה בענן נאמר, אלא כך אמר להם, ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם, ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו, ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך בירידתו, לבקר תראו את כבוד אור פניו, שיורידוהו לכם דרך חבה בבקר, שיש שעות להכינו, וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא: כמו אשר על ה׳: מה אנחנו חשובין: שתרעימו עלינו את הכל, את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב. ועל כרחי אני זקוק לפרש תלינו בלשון תפעילו, מפני דגשותו וקרייתו, שאילו היה רפה, הייתי מפרשו בלשון תפעילו, כמו וילן העם על משה (שמות יז, ג.), או אם היה דגוש ואין בו יו״ד ונקרא תלונו, הייתי מפרשו לשון תתלוננו, עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים, כמו במרגלים וילינו עליו את כל העדה (במדבר יד, ב.): | |
ח | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָֹה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָֹה אֶת־ |
ולא לשובע, למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע. ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב, לפי שהלחם שאלו כהוגן, שאי אפשר לו לאדם בלא לחם, אבל בשר שאלו שלא כהוגן, שהרבה בהמות היו להם, ועוד שהיה אפשר להם בלא בשר, לפיכך נתן להם בשעת טורח שלא כהוגן: את האחרים, השומעים אתכם מתלוננים: | |
ט | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־ |
למקום שהענן ירד: | |
י | וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־ |