תניא - י״א אדר א׳ ה׳תשפ״ד
וכמאמר הלל הזקן - ״לו״ האדם עצמו

תניא

וכמאמר הלל הזקן לתלמידיו כשהיה הולך לאכול היה אומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה ועניה הוא גופו כי כמו זר נחשב אצלו ולכן אמר שהוא גומל חסד עמו במה שמאכילו כי הוא עצמו אינו רק נפש האלהית לבד כי היא לבדה מחיה גופו ובשרו שהרע שהיה בנפש החיונית המלובשת בדמו ובשרו נתהפך לטוב ונכלל בקדושת נפש האלהית ממש בצדיקים. אבל בבינוני מאחר שמהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמס"א המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב הרי היא היא האדם עצמו

x
תצוה שלישי (עם פרש״י) -- שמות: כ״ח, ל״א - מ״גחומש:
ס׳ - ס״התהילים:
וכמאמר הלל הזקן - ״לו״ האדם עצמותניא:
הל׳ טוען ונטען.. בפרקים אלו. פרק א-גרמב״ם ג״פ:
הל׳ שחיטה פרק ורמב״ם פ״א:
מ״ע רמוספר המצוות:
לעילוי נשמת מרת רייזל בת ר׳ ישעיהו ע״ה צירקינד