י | וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל־ |
על זאת: ל׳ ונפלינו שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עובדי כוכבים שלא תשרה שכינתי עליהם: | |
יא | שְׁמָר־ |
ו׳ אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם: | |
יב | הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־ |
יג | כִּי אֶת־ |
הוא אילן שעובדים אותו: | |
יד | כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָֹה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: |
מקנא להפרע ואינו מוותר וזהו כל לשון קנאה אוחז בנצחונו ופורע מעוזביו: | |
טו | פֶּן־ |
כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך: | |
טז | וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת־ |
יז | אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה־ |
יח | אֶת־ |
חדש הביכור שהתבואה מתבכרת בבישולה: | |
יט | כָּל־ |
באדם: וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה אשר יפטור זכר את רחמה. פטר. לשון פתיחה וכן פוטר מים ראשית מדון. תי״ו של תזכר לשון נקבה היא מוסב על היולדת: | |
כ | וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־ |
ולא שאר בהמה טמאה: נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים: עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן לפיכך יופסד ממונו: חמשה סלעים פדיונו קצוב שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה: לפי פשוטו של מקרא דבר בפני עצמו הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לגזרה שוה ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין כפדיון בכור במסכת קדושין: | |
כא | שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: |
למה נזכר חריש וקציר יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש וכך משמעו ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות ועבודת ו׳ הימים שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור ואצ״ל חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו׳ וי״א שאינו מדבר אלא בשבת וחריש וקציר שהוזכר בו לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת: | |
כב | וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: |
שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים. בכורים שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש כי מנחת העומר הבא בפסח מן השעורים היא: בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית אסיפה זו ל׳ הכנסה לבית כמו ואספתו אל תוך ביתך: שהיא בחזרת השנה בתחלת השנה הבאה: לשון מסיבה והקפה: | |
כג | שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־ |
כל הזכרים שבך הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו ויש מהם שלש פעמים וארבע לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם ועל מנין עשה שבהם: | |
כד | כִּי־ |
כתרגומו אתריך וכן החל רש וכן ויורש את האמורי ל׳ גירושין: ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו: | |
כה | לֹא־ |
לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה: כתרגומו אין לינה מועלת בראש המזבח ואין לינה אלא בעמוד השחר: אמוריו. ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים: | |
כו | רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא־ |
משבעת המינין האמורים בשבח ארצך ארץ חטה ושעורה וגפן וגו׳ ודבש הוא דבש תמרים: אזהרה לבשר וחלב ושלשה פעמים כתוב בתורה א׳ לאכילה וא׳ להנאה וא׳ לאיסור בישול: כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע: פרט לעוף שאין לו חלב אם שאין איסורו מה״ת אלא מדברי סופרים: |