ספר המצות - ג׳ אדר ב׳ ה׳תשפ״ד
מל״ת רפז

ספר המצות

שיעור שכו

מצות לא תעשה רפז

מצוה רפז: הזהיר הדיין שלא לקבל עדות הקרובים קצתם על קצתם. והוא אסרו לא יומתו אבות על בנים. ובא הפירוש המקובל בספרי שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות, והוא הדין לדיני ממונות ואמנם זכר לנו בדיני נפשות על צד הגוזמא שלא נאמר אחר שזה אבוד נפש לא נחשוד הקרוב בו אבל נעשה בעדותו אחר שעדותו לאבוד נפש קרובו הוא ואין זה מקום לחשדו, ולפיכך לקח למשל הראשון שבקרובים וגדול האהבה והוא אהבת אב לבן והבן לאב. והנה יאמר. אחר שאין מקבלים עדות אב על הבן ואפילו לחייבו מיתה לא כל שכן שאר הקרובים שלא יקובלו. וזה גזרת הכתוב אין לה טעם בשום פנים. והתבארו משפטי מצוה זו בפ"נ מסנהדרין. (תצא, שם):

x
פקודי רביעי (עם פרש״י) -- שמות: ל״ט, ל״ג - מ״גחומש:
י״ח - כ״בתהילים:
והנה בכל פרטי - ״86״ מסטרא דאתניא:
הל׳ עדות פרק יד-טזרמב״ם ג״פ:
הל׳ נדרים פרק ברמב״ם פ״א:
מל״ת רפזספר המצוות:
לעילוי נשמת הת׳ מנחם מענדל ע״ה בן יבלחט״א ר׳ דוד צירקינד