דבר אל בני ישראל וגו' מועדי ה'. עשה מועדות שיהיו ישראל מלומדין בהם, שמעברים את השנה גליות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים:

ששת ימים. מה ענין שבת אצל מועדות, ללמדך שכל המחלל את המועדות, מעלין עליו כאילו חלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות:

אלה מועדי ה'. למעלה מדבר בעבור שנה וכאן מדבר בקדוש החדש:

בין הערבים. משש שעות ולמעלה:

פסח לה'. הקרבת קרבן ששמו פסח:

והקרבתם אשה וגו'. הם המוספין האמורים בפרשת פנחס, ולמה נאמרו כאן, לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה:

והקרבתם אשה לה'. מכל מקום, אם אין פרים, הבא אילים, ואם אין פרים ואילים, הבא כבשים:

שבעת ימים. כל מקום שנאמר שבעת, שם דבר הוא שבוע של ימים, שטיינ"א בלע"ז, וכן כל לשון שמונת, ששת, חמשת, שלשת:

מלאכת עבודה. אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון דבר האבד, כך הבנתי מתורת כהנים (פרשתא יב, ח.), דקתני יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו':

ראשית קצירכם. שתהא ראשונה לקציר:

עומר. עשירית האיפה, כך היתה שמה, כמו וימודו בעומר (שמות טז, יח.):

והניף. כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד, מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים (מנחות סב.):

לרצנכם. אם תקריבו כמשפט זה יהיה לרצון לכם:

ממחרת השבת. ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית אי אתה יודע איזהו (שם סו.):

ועשיתם. כבש. חובה לעומר הוא בא:

ומנחתו. מנחת נסכיו:

שני עשרנים. כפולה היתה:

ונסכו יין רביעית ההין. אף על פי שמנחתו כפולה, אין נסכיו כפולים (מנחות פט.):

וקלי. קמח עשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור:

וכרמל. הן קליות שקורין גרניילי"ש:

בכל משבתיכם. נחלקו בו חכמי ישראל (קידושין לז.), יש שלמדו מכאן, שהחדש נוהג בחוצה לארץ, ויש אומרים, לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכבשו וחלקו:

ממחרת השבת. ממחרת יום טוב:

תמימות תהיינה. מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאם לא כן אינן תמימות:

השבת השביעת. כתרגומו שבועתא שביעתא:

עד ממחרת השבת השביעת תספרו. ולא עד בכלל, והן ארבעים ותשעה יום:

חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. ביום החמשים תקריבוה. ואומר אני זהו מדרשו, אבל פשוטו עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו, ומקרא מסורס הוא:

מנחה חדשה. היא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש, ואם תאמר הרי קרבה מנחת העומר, אינה כשאר כל המנחות שהיא באה מן השעורים:

ממושבותיכם. ולא מחוצה לארץ:

לחם תנופה. לחם תרומה המורם לשם גבוה, וזו היא המנחה החדשה האמורה למעלה:

בכורים. ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה מן השעורים לא תקרב מן החדש קודם לשתי הלחם:

על הלחם. בגלל הלחם, חובה ללחם:

ומנחתם ונסכיהם. כמשפט מנחה ונסכים המפורשים בכל בהמה בפרשת נסכים, ג' עשרונים לפר, וב' עשרונים לאיל, ועשרון לכבש, זו היא המנחה. והנסכים, חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש (במדבר טו, ד ז ט י.:

ועשיתם שעיר עזים. יכול ז' כבשים והשעיר האמורים כאן הם ז' הכבשים והשעיר האמורים בחומש הפקודים, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אלו לעצמן ואלו לעצמן, אלו קרבו בגלל הלחם ואלו למוספין (ת"כ פרק יג, ו. מנחות מה:):

והניף הכהן אותם תנופה. מלמד שטעונין תנופה מחיים (מנחות סב.), יכול כולם, תלמוד לומר על שני כבשים:

קדש יהיו. לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הוזקק לומר בשלמי צבור שהם קדשי קדשים:

ובקצרכם. חזר ושנה, לעבור עליהם בשני לאוין. אמר רבי אבדימי ברבי יוסף, מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן, וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו:

תעזב. הנח לפניהם, והם ילקטו ואין לך לסייע לאחד מהם:

אני ה' אלהיכם. נאמן לשלם שכר: