חומש

בחוקותי - שני פרק כ״ו, פסוקים ו׳ - ט׳

ו	וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן־הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:
ונתתי שלום. שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל (ישעיה מע, ז.): וחרב לא תעבר בארצכם. אין צריך לומר שלא יבאו למלחמה, אלא אפילו לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה (ת״כ פרק ב, ג.):
ז	וּרְדַפְתֶּם אֶת־אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:
לפניכם לחרב. איש בחרב רעהו (שם):
ח	וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:
ורדפו מכם. מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם (שם ד.): חמשה מאה ומאה רבבה. וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, (יש מדקדקים בלשון שהוא כמו כפל ואריכות וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צריך לומר, וכמו כן מדקדקים כל גדולי המפרשים וחשוביהם בלשון בפרשת בראשית, לא היה צריך להתחיל, ומה טעם פתח, שגם כן כפל ועיין שם בישובם, וכאן נראה לפרש למורי הגאון המופלג מוהר״ר משה חריף נר״ו, שמלת רבבה סובל ב׳ פירושים, פירוש א׳ עשרת אלפים, ועל זה מקשה וכי כך הוא החשבון, ופירוש ב׳, רבבה מספר מרובה, על שם ריבוי, וזה הפירוש שולל רש״י. באומרו והלא לא היה צריך לומר וכו׳. ודו״ק) אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה, למרובים העושין את התורה (שם): ונפלו איביכם וגו׳. שיהיו נופלין לפניכם, שלא כדרך הארץ:
ט	וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתְּכֶם:
ופניתי אליכם. אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם. משל למה הדבר דומה, למלך ששכר פועלים וכו׳, כדאיתא בת״כ (פרק ב, ה.): והפריתי אתכם. בפריה ורביה (שם ה.): והרביתי אתכם. בקומה זקופה (שם): והקימתי את בריתי אתכם. ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה (ירמיה לא, ל.), לא כברית וגו׳ (ת״כ שם):

בחוקותי שני (עם פרש״י) -- ויקרא: כ״ו, ו׳ - ט׳	חומש:
צ׳ - צ״ו	תהילים:
ואח״כ ברכה שני׳ - ״ע״ ביחודו ית׳ כנ״ל	תניא:
הל׳ קדוש החדש פרק ו-ח	רמב״ם ג״פ:
הל׳ מעשר פרק יא	רמב״ם פ״א:
מ״ע קנג	ספר המצוות: