ממדבר צין עד רחב לבא חמת. הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גא״ם, הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב, כמו שצוה משה עלו זה בנגב, דרך גבול דרומית מזרחית עד הים, שהים הוא גבול מערבי, ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים, עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית, כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי:

ויבא עד חברון. כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם (סוטה לד:), וכן הוא אומר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה (דברים א, לו.), וכתיב ויתנו לכלב את חברון (שופטים א, כ.):

שבע שנים נבנתה. אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן, קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול, אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען, ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעולה בכל הארצות כמצרים, שנאמר כגן ה׳ כארץ מצרים (בראשית יג, י.), וצוען היא המעולה שבארץ מצרים, ששם מושב המלכים, שנאמר כי היו בצוען שריו (ישעיה ל, ה.), והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים (סוטה לד:):

זמורה. שוכת גפן, ואשכול של ענבים תלוי בה:

וישאהו במוט בשנים. ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים, מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות, הא כיצד, שמנוה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה, ואחד רמון. יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה (סוטה לד.). ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם, צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל, הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל (יהושע ד, ה.), ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ׳ סאה, וגמירי, טונא דמידלי אינש על כתפיה, אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים:

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקב״ה שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך:

וילכו ויבאו. מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה (סוטה לה.):

וישיבו אתם דבר. את משה ואת אהרן:

זבת חלב ודבש היא. כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקיים בסופו (במ״ר טז, יז.):

בצורות. לשון חוזק, ותרגומו כרכין, לשון בירניות עגולות, ובלשון ארמי כריך עגול:

עמלק יושב וגו׳. לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי ליראם:

על יד הירדן. יד כמשמעו אצל הירדן ולא תוכלו לעבור:

ויהס כלב. השתיק את כלם:

אל משה. לשמוע מה שידבר במשה, צווח ואמר, וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כלם לשמוע גנותו, אמר, והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו (במ״ר שם יט.):

עלה נעלה. אפילו בשמים, והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו:

ויהס. לשון שתיקה, וכן הס כל בשר (זכריה ב, יז.), הס כי לא להזכיר (עמוס ו, י.) כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר שי״ט (ס״א הס):

חזק הוא ממנו. כביכול, כלפי מעלה אמרו (במ״ר שם יא.):

אוכלת יושביה. בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים. והקב״ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו:

אנשי מדות. גדולים וגבוהים וצריך לתת להם מדה, כגון גלית גבהו שש אמות וזרת (שמואל א יז, ד.). וכן איש מדון (שמואל ב כא, כ.) איש מדה (דברי הימים א יא, כג.):

הנפילים. ענקים. מבני שמחזאי ועזאל (יומא סז:), שנפלו מן השמים בימי דור אנוש:

וכן היינו בעיניהם. שמענו אומרים זה לזה, נמלים (רא״ם ובס״א חגבים) יש בכרמים כאנשים (סוטה לה.):

ענק. שמעניקים חמה בקומתן:

כל העדה. סנהדראות:

לו מתנו. הלואי ומתנו:

נתנה ראש. כתרגומו נמני רישא, נשים עלינו מלך, ורבותינו פירשו לשון עבודת אלילים: