וקבנו לי. לשון צווי, קללהו לי:

שדה צופים. מקום גבוה היה, ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:

ראש הפסגה. בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, ששם מת משה, כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

אקרה כה. מאת הקב״ה. אקרה. לשון אתפעל:

וישם דבר בפיו. ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו, ונתן לו הקב״ה רסן וחכה בפיו, כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה, אמר לו, על כרחך תשוב אל בלק:

ושרי מואב אתו. ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:

מה דבר ה׳. לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך (במ״ר כ, כ.):

קום בלק. כיון שראהו מצחק בו נתכוין לצערו, עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב, ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:

בנו צפור. לשון מקרא הוא זה, כמו חיתו יער (תהלים קד, כ.) וחיתו ארץ (בראשית א, כד.), למעינו מים (תהלים קיד, ח.):

לא איש וגו׳. כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר:

ההוא אמר וגו׳. בלשון תימה, ותרגומו ותיבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם:

הנה ברך לקחתי. אתה שואלני מה דבר ה׳, קבלתי ממנו לברך אותם, (ס״א ברך כמו לברך):

וברך ולא אשיבנה. הוא ברך אותם, ואני לא אשיב את ברכתו:

וברך. כמו וברך, וכן הוא גזרת רי״ש, כמו אויב חרף (תהלים עד, יח.) כמו חרף, וכן ובוצע ברך (שם י, ג.), המהלל ומברך את הגוזל ואומר אל תירא כי לא תענש שלום יהיה לך, מרגיז הוא להקב״ה. ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן (ר״ל סגול תחת הרי״ש) וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פעל, הוא נקוד קמץ קטן (צירי) וטעמו למטה:

לא הביט און ביעקב וגו׳. כתרגומו. דבר אחר, אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה:

לא הביט. הקב״ה און שביעקב, שכשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם, להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהן עוברים על דתו:

עמל. לשון עבירה כמו הרה עמל (שם ז, טו.), כי אתה עמל וכעס תביט (שם י, יד.), לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום:

ה׳ אלהיו עמו. אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:

ותרועת מלך בו. לשון חבה ורעות כמו רעה דוד (שמואל ב טו, לז.), אוהב דוד, ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו.). וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון:

אל מוציאם ממצרים. אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו, אלא האלהים הוציאם:

כתועפות ראם לו. כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב, כה.), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א, כ.), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה:

תועפות ראם. עפיפת גובה. דבר אחר, תועפות ראם. תוקף ראמים, ואמרו רבותינו (גיטין סח:) אלו השדים:

כי לא נחש ביעקב. כי ראויים הם לברכה, שאין בהם מנחשים וקוסמים:

כעת יאמר ליעקב וגו׳. עוד עתיד להיות עת כעת הזאת, אשר תגלה חבתן לעין כל, שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל, כ.). דבר אחר, יאמר ליעקב, אינו לשון עתיד אלא לשון הוה, אינן צריכים למנחש וקוסם, כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב״ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים, אלא נמסר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:

הן עם כלביא יקום וגו׳. כשהן עומדין משינתם שחרית, הן מתגברים כלביא וכארי, לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:

לא ישכב. בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו, כיצד קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב״ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר, הן עם כלביא יקום וגו׳, כתרגומו:

ודם חללים ישתה. נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם (במ״ר כ, כ.), שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם (יהושע יג, כב.):

גם קב לא תקבנו. גם ראשון מוסב על גם השני, וגם שני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א ג, כו.), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב, כה.):