פרק כח | |
א | וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל־ |
ב | צַו אֶת־ |
מה אמור למעלה, יפקוד ה', אמר לו הקב"ה, עד שאתה מצוני על בני, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי (קמב.): זה הדם (ספרי שם): אלו אימורין, וכן הוא אומר והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה (ויקרא ג, טז.): הנתנין לאשי מזבחי: שיהיו כהנים ולוים וישראל עומדין על גביו (ספרי שם), מכאן למדו (תענית כז.) ותקנו מעמדות: בכל יום הוא מועד התמידים: | |
ג | וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָֹה כְּבָשִׂים בְּנֵי־ |
אזהרה לבית דין: כפשוטו, ועיקרו בא ללמד שיהיו נשחטין כנגד היום, תמיד של שחר במערב, ושל בין הערבים במזרחן של טבעות (יומא סב:): | |
ד | אֶת־ |
אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה וזה אשר תעשה וגו' (שמות כט, לח.), היא היתה אזהרה לימי המלואים וכאן צוה לדורות: | |
ה | וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין: |
מנחת נסכים: | |
ו | עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָֹה: |
כאותן שנעשו בימי המלואים. דבר אחר, העשויה בהר סיני, הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני, אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות (שם כד, ו.), מלמד שטעונה כלי: | |
ז | וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָֹה: |
יין: על המזבח יתנסכו: יין המשכר, פרט ליין מגתו (בבא בתרא צז.): | |
ח | וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: |
נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני: | |
ט | וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי־ |
י | עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל־ |
ולא עולת שבת בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו: אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד. ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין (ספרי קמד.), וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה: | |
יא | וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיהוָֹה פָּרִים בְּנֵי־ |
יב | וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד: |
כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת נסכים: | |
יג | וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָֹה: |
יד | וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: |
שאם עבר יומו בטל קרבנו, ושוב אין לו תשלומין: | |
טו | וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיהוָֹה עַל־ |
כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, הכל כמו שמפורש במסכת שבועות (ט.), ונשתנה שעיר ראש חודש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו, ומדרשו באגדה, אמר הקב"ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח: כל הקרבן הזה: אין ונסכו מוסב על השעיר, שאין נסכים לחטאת: |